במקביל למרוץ לראשות מפלגת הלייבור, מתקיים גם מרוץ לסגנות ראשות המפלגה. בואו להכיר את חמשת המועמדים שמתמודדים על התפקיד. בניגוד למרוץ לראשות המפלגה, כאן הנוכחות הקורביניסטית הרבה יותר חזקה, עם שלושה מועמדים שהם קורביניסטים ברורים, שאחת מהן מובילה באופן ברור בסקרים. וגם – מה לעזאזל עושים בתפקיד הזה? | צילום: Socialist Appeal
במקביל למרוץ לראשות מפלגת הלייבור, מתקיים גם מרוץ לסגנות ראשות מפלגת הלייבור. זה אמנם לא זוהר כמו המרוץ לראשות המפלגה, אבל יש סיבה שחמישה חברי פרלמנט החליטו להתמודד על התפקיד. לכן, כדאי לעקוב גם אחרי מה שקורה במרוץ הזה.
מה עושה הסגנ/ית?
חוקת המפלגה וספר החוקים העדכני (נכון ל-2019) שלה לא ממש מפרטים בפרוטרוט את מהות תפקיד הסגנות. מהבחינה הטכנית, הסגנ/ית מחליפ/ה באופן אוטומטי את ראש/ת המפלגה אם האחרונ/ה הפסיק/ה למלא את התפקיד לפני שנבחר/ה ראש/ה חדש/ה, ובתנאי שהמפלגה יושבת באופוזיציה (אם המפלגה נמצאת בשלטון, הדבר כבר בשליטת הוועידה הביצועית הלאומית, הגוף המרכזי של המפלגה). כך קרה שמרגרט בקט החליפה זמנית את ג’ון סמית’ לאחר שזה מת, והארייט הרמן החליפה את גורדון בראון ואד מיליבנד לאחר שאלו התפטרו. מעבר לכך, הדבר הכי מהותי שנאמר לגבי התפקיד הוא זה: “על ראש/ת המפלגה להתייעץ עם הסגנ/ית על בסיס קבוע, ועל הסגנ/ית לייעץ ולתמוך בהשגת מטרות המפלגה ו’לסגן’ (deputise) כמבוקש”. אם המשפט הזה אמר לכם משהו בעל משמעות, אשמח אם תוכלו להסביר גם לי.
הליך הבחירות
ההליך זהה לזה של המרוץ לראשות מפלגת הלייבור: בתחילה על המועמדים להשיג תמיכה של 10% מסך חברי הפרלמנט והפרלמנט האירופי של המפלגה. לאחר מכן, בשלב הבא, להשיג תמיכה של 5% מהסניפים המקומיים של המפלגה או לחלופין 5% מהגופים ה”משויכים” למפלגה. לאחר מכן, הנותרים ייכנסו לטופסי ההצבעה של חברי המפלגה כולם, שיבחרו בהתאם לשיטת הקול האלטרנטיבי. לוח הזמנים, גם הוא, זהה, ואנחנו אמורים לקבל את הבשורות על ראש/ת המפלגה ועל הסגנ/ית באותו היום – ה-4 באפריל.
אבל מה שבאמת מעניין בסיפור הזה זה שהמרוץ הזה נפרד לחלוטין מהמרוץ לראשות המפלגה. אם בארצות הברית המועמד/ת לנשיאות מציג/ה מועמד/ת לסגנות, והציבור מבחינתו מצביע לשניהם יחדיו (למרות שטכנית ייתכנו מקרים שהאלקטורים ייצרו שילובים של נשיא/ה וסגנ/ית ממפלגות מתחרות), במפלגת הלייבור אין קשר בין השניים. מועמדים לראשות המפלגה יכולים לקדם מועמד/ת מסוימ/ת לסגנות ולהיפך, אבל זה ממש לא מחייב. זה עשוי להביא לא פעם למחלוקת. למשל, טום ווטסון, סגן ראש המפלגה האחרון שהחליט שלא לרוץ בבחירות האחרונות, לא בדיוק השתייך למילייה של קורבין. הדבר הביא ללא מעט התנגשויות ביניהם, כולל ניסיון של תנועת מומנטום – שתמכה בקורבין וכעת העבירה את תמיכתה למועמדת הקרובה ביותר לעמדותיו, רבקה לונג-ביילי – ניסתה לבטל את תפקידו.
מי מתמודדים?
אנחנו כבר בשלב השני של המרוץ, השלב בו צריך להשיג את תמיכת 5% מהסניפים המקומיים של המפלגה או 5% מהגופים המשויכים. ברשימה זו יופיעו כל מי שהגיעו לשלב זה, בסדר אלפביתי.
רוזנה אלין-קאן
ניסיון
רוזנה אלין-קאן נבחרה לפרלמנט לראשונה ב-2016, בבחירות הביניים למחוז טוטינג, לאחר שחבר הפרלמנט סאדיק קאן התפטר לטובת תפקידו כראש עיריית לונדון. באוקטובר 2016 ג’רמי קורבין מינה אותה לשרת הספורט בממשלת הצללים שלו. בנוסף, אלין-קאן היא רופאה שעובדת במשרה מדיי פעם גם היום (כדי לשמור על הדרישות מרופאים), כך שאתם יכולים לקרוא לה ד”ר אלין-קאן.
עמדות
לדבריה של אלין-קאן, הייתה זו מפלגת הלייבור שפתחה בפני נשים כמוה את האפשרות להיות רופאה, אחרי שגדלה להאמין שיש תקרה ליכולות שלה, כאישה ממוצא חצי פקיסטני. אבל, זה לא מסתכם בפוליטיקת זהויות. היא מעידה על עצמה כמי שמנסה לדאוג לפגיעים ביותר וכמי שהגיעה לזירות של משברים הומניטריים. היא מבטיחה שכסגנית היא תפעל מלמטה, מאנשי השטח של המפלגה. כמו כן, היא מבטיחה לתת לעובדי שירותי החירום – בכל זאת, רופאה – דמי חבר מופחתים במפלגת הלייבור. אלין-קאן אמנם נותנת לא מעט קרדיט לג’רמי קורבין, אבל מצד שני יצאה גם נגד “הטהרנות הפוליטית” של גורמים במפלגה, וככל הנראה מדובר בעקיצה למומנטום.
המועמד/ת לראשות
אלין-קאן היא המועמדת היחידה במרוץ לסגנות שלא מקדמת מועמד/ת מסוימ/ת לתפקיד ראש/ת המפלגה, בטענה שהיא מתכוונת לשתף פעולה עם מי שזה לא יהיה.
דון באטלר
ניסיון
דון באטלר נבחרה לפרלמנט לראשונה ב-2005, הפסידה את מקומה ב-2010 וחזרה שוב ב-2015. היא כיהנה כשרה לענייני צעירים בממשלה של גורדון בראון וכשרה לענייני מגוון בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין. כיום היא שרת הנשים והשוויון בממשלת הצללים שלו.
עמדות
קשה להגיד שבאטלר מספקת מצע של ממש לבוחרים שלה. ההצהרה שלה באתר מפלגת הלייבור לא אומרת כמעט כלום, והאתר שלה ריק מלבד אפשרות לתרום לקמפיין שלה כסף. אבל, קשה להגיד שאין לה עמדות. אם לשים אותה על הסקאלה, היא בקצה הקורביניסטי יותר, והייתה גם בין אלו שתמכו במועמדות של קורבין לראשות המפלגה ב-2015. ב-2017 היא התפטרה מממשלת הצללים של קורבין כדי לא להצביע בעד הפעלת סעיף 50 (שהתחיל את תהליך היציאה מהאיחוד האירופי). היא גם הצביעה נגד המפלגה שלה כשזו הייתה בשלטון.
המועמד/ת לראשות
במהלך השלב הראשון, בו המועמדים לראשות המפלגה חיפשו חברי פרלמנט שיתמכו בהם, באטלר תמכה באמילי ת’ורנברי.
ריצ’רד ברגון
ניסיון
ריצ’רד ברגון נבחר לפרלמנט בבחירות 2015. הוא מונה לשני תפקידים בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין. ראשית כשר הכלכלה, ולאחר מכן כשר המשפטים, תפקיד בו הוא מכהן עד היום.
עמדות
ברגון הצהיר שהוא מגבה את שני מצעי הבחירות האחרונים של הלייבור, בטענה שהם הציעו פתרונות אמיתיים לבעיות של בריטניה. מאחר ששני המצעים האלו היו תחת קורבין, דיי ברור שגם ברגון הוא קורביניסט. אם זה לא שכנע אתכם, הוא גם מכהן כמזכיר קבוצת הקמפיין הסוציאליסטי של חברי הפרלמנט של הלייבור (באנגלית השם הזה נשמע יותר טוב). את הקבוצה הזו ייסד טוני בן, לשעבר חבר פרלמנט של הלייבור ואיש שמאל קשה. אם עדיין לא השתכנעתם, אז ג’ון מקדונל ודיאן אבוט, שני אנשי מפתח של קורבין, העניקו לו את תמיכתם בשלב הראשון. ברגון מבטיח דמוקרטיזציה בתוך המפלגה וגם לפעול למען מעמד העובדים.
המועמד/ת לראשות
תיראו מופתעים: בשלב בו נדרשו המועמדים לראשות המפלגה לאסוף תמיכה בפרלמנט, ברגון תמך ברבקה לונג-ביילי.
איאן מורי
ניסיון
איאן מורי נבחר לפרלמנט בבחירות 2010. לאחר ההפסד של הלייבור בבחירות 2015 והתפטרותו של אד מיליבנד, הארייט הרמן מינתה את מורי לשר סקוטלנד בממשלת הצללים הזמנית שלה. הוא המשיך בתפקיד גם תחת ג’רמי קורבין, אך התפטר מתפקידו אחרי תוצאות משאל העם על החברות באיחוד האירופי.
עמדות
הדגש של מורי בהצהרה שלו הוא לא להיות קורבין. הכוונה היא לא בהכרח להיות בלייריסט, אלא פשוט לא לעשות את הטעויות שקורבין עשה. כלומר, לקבוע עמדה ברורה של המפלגה כיוניוניסטית (מורי הוא חבר הפרלמנט היחידי של הלייבור ששרד את עליית ה-SNP בסקוטלנד גם ב-2015 וגם ב-2019) ופרו-אירופית. כמו כן, הוא דורש להיאבק בבעיית האנטישמיות במפלגה. הביקורת של מורי על קורבין התחילה עוד ב-2016, לאחר משאל העם. איאן מורי התפטר מממשלת הצללים בטענה שקורבין לא מסוגל להוביל קמפיין.
המועמד/ת לראשות
בשלב בו נזקקו המועמדים לראשות המפלגה לתמיכת חברי הפרלמנט, מורי תמך בג’ס פיליפס, אך זו פרשה מהמרוץ מוקדם יותר השבוע. לאחר פרישתה, היא הביעה תמיכה בו לתפקיד הסגן. בינתיים לא הצלחתי למצוא למי הוא העביר את תמיכתו.
אנג’לה ריינר
ניסיון
אנג’לה ריינר נבחרה לפרלמנט בבחירות 2015. ב-2016 היא מונתה לשרת החינוך בממשלת הצללים של קורבין, ומאז היא מכהנת בתפקיד.
עמדות
מן הסתם, גם ריינר נמצאת קרוב לקצה הקורביניסטי של הסקאלה, שכן היא בכל זאת בתפקיד בכיר בממשלת הצללים שלו. למקרה שאתם לא זוכרים, ריינר תומכת במדיניות חינוך שתקשה על בתי ספר פרטיים. בהצהרה שלה, היא מבטיחה “מלחמה בהפרטות”, “סוציאליזם של שכל ישר” וקמפיין מבוסס קהילות.
המועמד/ת לראשות
ריינר לא הסתפקה בתמיכה בשלב הראשון של המרוץ, והצהירה לתקשורת על תמיכה ברבקה לונג-ביילי.
סיכויים
לצערי, רוב אתרי ההימורים לא ממש עוסקים בסיכויי הסגנים, כי למי אכפת? לכן, ניאלץ להסתפק בסקרים. בשני סקרים מינואר, אחד מתחילת החודש ואחד מאמצעו, המועמדת המובילה היא אנג’לה ריינר, עם יותר מחמישים אחוז מהקולות בשניהם. אלו חדשות מצוינות עבור ריינר: הצבעה בסדר גודל כזה עבורה למעשה תייתר את שיטת הקול האלטרנטיבי, שכן הסיפור יסתיים בסיבוב הראשון, מה שלא יאפשר למועמדי אנדרדוג להפתיע אותה. מצד שני, צריך לזכור שיש עוד יותר מחודשיים עד לסגירת הקלפיות. הרבה יכול להשתנות.
אבל צריך לעמוד על המשמעויות של הדבר: המועמד המוביל כרגע לראשות המפלגה הוא קיר סטארמר, שנוטה הרבה יותר למרכז מאשר ריינר. אמנם סביר להניח שהחיכוכים לא יהיו כה מרים כמו שהיו בין קורבין לווטסון, שכן סטארמר משרת בממשלת הצללים של קורבין, אבל זה עלול להקשות עליו לקחת את המפלגה ימינה אם ינצח.
או בקיצור, כרגע מסתמן שייתכן מאוד שחברי מפלגת הלייבור עלולים להצביע בעד המשך הפילוג במפלגה.