חשבתם שישראל מיוחדת בוויכוח שלה לגבי סמכויות בית המשפט העליון? אז בשבוע האחרון עלה לכותרות דיון דומה גם בבריטניה. זאת, בעקבות הבטחתו של בוריס ג’ונסון בנאום מן הכס לעשות רפורמות ביחסים בין רשויות השלטון. תכנית של ממש עדיין אין, כי בגדול הדוברים הרלוונטיים שלחו אותנו לחכות ולראות, אבל ספקולציות כבר יש. אפשרות אחת היא קיצוץ הסמכויות של בית המשפט העליון, אפשרות אחרת היא לערוך לשופטים שימוע פרלמנטרי לפני מינויים, ועוד אופציה היא שהמינוי שלהם בכלל ייהפך לפוליטי. הדבר הביא את האופוזיציה לדאוג שג’ונסון מנסה לנצל את כוחו כדי לנקום בבית המשפט על כך שחסם אותו במהלך הקיץ מלהשעות את הפרלמנט, והיא החלה להתנגד כבר מעכשיו. אפילו נשיאת בית המשפט העליון היוצאת ברנדה הייל התייחסה לכך בנאום הפרישה שלה. בפועל, מי שהעלה את הדרך הנכונה להסתכל על הדברים הוא התובע הכללי, ג’פרי קוקס, אפילו בלי לשים לב | צילום: בריסטן סורטל

בישראל, השאלה על היחסים הנכונים בין הרשות השופטת לבין הרשויות המחוקקת והמבצעת הוא ויכוח דיי מוכר. אחת ההצעות מהצד השמרני של המפה זכתה לשם “החוק הבריטי”, שהייתה אמורה להגביל את בג”צ כך שיהיה יותר כמו בית המשפט העליון הבריטי. אבל האם הבריטים מרוצים ממאזן הכוחות שלהם? לא ממש בטוח.

רושם של נקמה

מעט לאחר שנודעו תוצאות הבחירות הכלליות, בהן בוריס ג’ונסון השיג רוב אדיר, החלו דיווחים על כך שהוא מתכנן כמה צעדים מרחיקי לכת מבחינה חוקתית. הבטחה אחת, שכבר הופיעה במצע, הייתה לבטל את החוק מ-2011, שמחייב הסכמת שני שליש מהפרלמנט כדי להקדים את הבחירות. זו הבטחה סבירה מאוד, שכן החוק המדובר לא מתאים לשיטה הפרלמנטרית. בכל מקרה, זה לא היה הצעד היחידי שדווח שנשקל. עוד בתכנית גם שינוי גבולות מחוזות הבחירה, עם אפשרות לרדת מ-650 נציגים ל-600, תעודות זהות בקלפיות ועוד.

אבל לא בשינויים פרלמנטריים באנו לעסוק כאן. מהבחינה הזו, הנאום מן הכס דיבר על שינוי במערכת המשפט הפלילית וגם על בחינת האיזונים והבלמים. לכן, עלו טענות נגד בוריס ג’ונסון שהוא “מתכנן לנקום” בבית המשפט העליון. למה לנקום? ובכן, באוקטובר האחרון בית המשפט העליון ביטל את השעיית הפרלמנט של ג’ונסון, בטענה שהעצה שנתן למלכה בעניין הייתה לא חוקית. מה בדיוק הנקמה שמתכננים? לא ממש ברור, אין איזו תכנית שהונחה על השולחן. אבל, בדאונינג 10 סירבו לשלול את האפשרות שהמינויים לשופטי בית המשפט העליון יעברו פוליטיזציה. נשמע מוכר, לא? בכל מקרה, אם יש משהו שהשעיית הפרלמנט לימדה אותנו, היא שכשבוריס ג’ונסון מסרב לשלול משהו, יש סיכוי לא רע שהוא פשוט אומר שבכוונתו לעשות את זה.

איך ממונים שופטי בית המשפט העליון?

אופן המינוי לעליון בבריטניה נקבע ב-2005, וזכה מאז למספר תיקונים. באופן כללי, אנחנו מדברים על – וזה כנראה יישמע לכם מוכר – ועדה. הוועדה הזו כוללת שופטים, בשיעור הרבה יותר גבוה מאשר בוועדה הישראלית. עם זאת, השופטים האלו לא מגיעים רק מתוך בית המשפט העליון הכללי של בריטניה, אלא גם מערכאות גבוהות של אנגליה ו-וויילס, צפון אירלנד וסקוטלנד. מהבחינה הפוליטית, הוועדה צריכה להיוועץ בלורד צ’נסלור (סוג של שר משפטים, אבל תפקיד טקסי לרוב), בשרים הראשונים של ויילס וסקוטלנד ובנציבות למינוי שופטים של צפון אירלנד. בסופו של דבר, הוועדה נותנת את המלצותיה לשר המשפטים, וזה בוחן את ההמלצות. באפשרותו לדחות המלצות לאנשים מסוימים, או לחלופין לדרוש לשקול מחדש, אבל תמיד יש לספק לכך סיבות. אם הוא מקבל את המלצות הוועדה, הוא מעביר את הרשימה לראש הממשלה, וזה בתורו מעביר אותה למלכה כדי שתמנה את השופטים באופן רשמי.

בקיצור, קצת מזכיר את השיטה הישראלית, אבל לא לגמרי. כוחם היחסי של המשפטנים והשופטים בוועדה גדול בהרבה מזה שבו הם מחזיקים בישראל, והפוליטיקאים מחזיקים בהרבה פחות יוזמה. עם זאת, שר המשפטים מחזיק בסוג-של וטו על המינויים, בתנאי שיוכל לנמק זאת באופן משביע רצון. כעת, יש כאלו שחוששים שבוריס ג’ונסון מעוניין לעשות שינויים בנושא. כמו כן, חשוב לציין, מדובר בשינוי לרפורמות יחסית חדשות, ולא פגיעה באיזה מוסד שמהווה מסורת גדולה.

קצת יותר רמזים

למרות שלא ממש ברור מה ג’ונסון מתכנן, יש כמה ספקולציות. הנאום מן הכס הבטיח “נציבות לחוקה, דמוקרטיה וזכויות”, שתבחן את הנושאים הנ”ל. לפי הממשלה, הנציבות הזו תבחן גם את היחסים בין שלוש רשויות השלטון. אחת הספקולציות לגבי הנציבות הזו היא שאחת האפשרויות שתיבחן היא מינוי שופטים בשיטה האמריקאית, בה הנשיא ממנה את השופטים והסנאט מאשר לאחר שימוע. בעבר, ג’ונסון אמר שאם בית המשפט העליון דן בסוגיות פוליטיות, הרי ששופטיו זקוקים לקצת אחריותיות (accountabiliy). ג’פרי קוקס, התובע הכללי, העלה את האפשרות שהשופטים יעברו שימוע פרלמנטרי. שוב, לישראלים זה נשמע מאוד מוכר. בכל מקרה, מספר ימים לאחר מכן הוא אמר שאולי זה לא רעיון מאוד מוצלח במסגרת ההסדרים החוקתיים של בריטניה.

מקור בדאונינג 10 סיפר ל-BBC על חלק מהתכניות. ראשית, כנראה שחלק מהשיטה לבחור את השופטים, יחוזק גם  תפקידו של הלורד צ’נסלור, כפי שהיה לפני הרפורמות שנעשו בעשור הקודם במערכת המשפט. שנית, קיצוץ הסמכויות של בית המשפט העליון. יש לציין שבית המשפט העליון הבריטי חלש יותר מזה הישראלי. הוא לא נוהג לקבוע שמדיניות מסוימת היא לא חוקית, אלא רק קובע אם פרוצדורלית הממשלה פעלה בהתאם לחוק.

בכל מקרה, אנחנו לא באמת יודעים. דובר של דאונינג 10 אמר שהנושא הזה יטופל יותר לעומק בשנה הבאה, ושנצטרך “לחכות ולראות”. לא יפה להשאיר אותנו ככה במתח. בכל מקרה, כדאי לציין שטרם הבחירות השר ברנדון לואיס הבהיר שהממשלה מתכוונת להמשיך ולשמור על עצמאות מערכת המשפט.

תגובות

ואיך המערכת מגיבה? קיר סטארמר, שר הברקזיט בממשלת הצללים ומי ששימש בעבר בתפקיד פרקליט המדינה, הזהיר בנושא. לדבריו, זה נושא חשוב (כי עד עכשיו חשבנו שלא), והדגיש את הצורך במערכת משפט עצמאית. התובעת הכללית בממשלת הצללים שאמי צ’קרבארטי אמר שג’ונסון מנסה לנקום בבית המשפט העליון על כך שביטל את השעיית הפרלמנט בקיץ. לדבריה, מדובר ב”מהלך מספר ההוראות של טראמפ” וקראה לכל המפלגות להתנגד לו. המהלך עוד לא ידוע, אבל העיקר שמתנגדים.

אבל מה שגרר הכי הרבה תשומת לב היה תגובתה של נשיאת בית המשפט העליון היוצאת ברנדה הייל. בנאומה האחרון לפני הפרישה (שנעשית על רקע גילה), הייל אמרה: “אנחנו (שופטי בית המשפט העליון) לא יודעים מה העמדות הפוליטיות זה של זה – למרות שלעתים קרובות אנחנו יכולים לנחש – ומי ייתן שזה יישאר כך. במדינה הזו שופטים לא מונו מטעמים מפלגתיים לפחות מאז מלחמת העולם השנייה. אנחנו לא רוצים להפוך לבית המשפט העליון של ארצות הברית, לא בסמכויות ולא בהליך המינוי”. הממשלה הייתה מרוצה מהחלק של אי-אימוץ הסמכויות של בית המשפט העליון האמריקאי, שנרחבות בהרבה משל זה הבריטי, אבל אמרו שאולי יש צורך “להציל את בית המשפט העליון מעצמו”.

מהות הדיון

החשש הגדול הוא שבוריס ג’ונסון ינצל את הכוח הגדול בו זכה בבחירות כדי לעשות שינויים חוקתיים מרחיקי לכת, ביניהם כאלו שנוגעים במהותו של בית המשפט העליון, כדי להעצים את כוחו עוד יותר. בגלל שהכל עוד בגדר תאוריה ואין שום דבר מפורט, אין הרבה להגיב על זה מעבר לקריאות האופוזיציה לשמור על עצמאות מערכת המשפט.

אבל אני חושב שהחלק המעניין הוא החזרה בו של ג’פרי קוקס, מנושא השימוע הפרלמנטרי. הוא אמר שהוא לא חושב שהדבר ייטיב עם המערכת במסגרת המערכת הבריטית. וזה דבר שהרבה מאוד אנשים מתעלמים ממנו כשהם מציעים שינויים חוקתיים בהתאם למה שקורה במדינות אחרות. ניקח לדוגמה את רעיון “החוק הבריטי” שמציעים בישראל, כך שבג”צ יתפקד יותר כמו בית המשפט העליון הבריטי. הטיעון של תומכי הרפורמה הזו הוא שאיך יכול להיות שהחלשת בג”צ תהיה לא דמוקרטית, אם הדבר נהוג באם הדמוקרטיות. אבל, בבריטניה מערכת האיזונים והבלמים שונה לחלוטין: בבריטניה יש גם את בית הלורדים שצריך לאשר חקיקה, ועדת זכויות אדם דרכה עוברים החוקים וגם כפיפות לבית הדין האירופי לזכויות אדם (שאינו קשור לאיחוד האירופי ולכן לברקזיט אין אליו קשר). כל אלו מציבים מגבלות על הממשלה, ששולטת בפרלמנט. בישראל, לעומת זאת, אין בית עליון לכנסת או איזונים ובלמים אחרים שהוזכרו קודם. לכן, לא בטוח שבית המשפט העליון הבריטי נכון לישראל.

בהתאם, גם לא בטוח ששיטת המינוי האמריקאית תתאים לבריטניה, שפועלת בצורה אחרת. בארצות הברית הקונגרס והנשיא נבחרים בנפרד, כך שאין לממשלה שליטה בפרלמנט כבררת מחדל כפי שקורה בבריטניה (מה שקרה בחודשים האחרונים היה סטייה מהתקן). כך, בעוד דונלד טראמפ הוא רפובליקני, בית הנבחרים של הקונגרס בשליטה דמוקרטית. זה מבטיח שטראמפ לא יוכל לעשות על דבר שירצה. לכן, מינוי שופטים מטעם הממשלה שעובד היטב בארצות הברית, לא בהכרח יתאים למערכת הבריטית. זה לא אומר שצריך לשלול על הסף, אבל כן לחשוב איך הדבר ישתלב במערכת הבריטית.

אבל, כמו שאמר הדובר מדאונינג 10: בואו נחכה ונראה.