לג’רמי קורבין יש הוכחה שה-NHS בסכנה בהסכם הסחר מול ארצות הברית. טוב, בערך. מה שיש לקורבין הוא מסמכים שמוכיחים שהאמריקאים מעוניינים לקבל דריסת רגל בשוק התרופות הבריטי. המסמכים הללו עוררו סערה לא רק בגלל השימוש הפוליטי שקורבין מנסה לעשות בהם, אלא גם בגלל שמדובר במסמכים שהודלפו ולא היו אמורים להגיע לעין הציבור. מקור המסמכים – שאמיתותם לא הוכחשה – הוא בפוסט שפורסם באתר רדיט, שלפי החשד מאחוריו עומדים גורמים רוסיים. בוריס ג’ונסון דרש לחקור את ההדלפה, אבל זה רק היכה בפרצופו כשגורמים באופוזיציה דרשו ממנו לשחרר דוח בנושא הסכנה להתערבות זרה בבחירות, שכרגע הממשלה מתעקשת להשאיר סודי | צילום: פרנסיס טיירס
הברקזיט, כידוע, הוא לא שינוי סטטוס בלבד. מדובר בשינוי סדרים מדיניים וכלכליים בעלי השלכות רבות. אחת מהן, כך מנסה לשכנע אותנו ראש הלייבור ג’רמי קורבין, היא גורל ה-NHS. אחת האזהרות שקורבין משמיע שוב ושוב היא שהסכם הסחר שבוריס ג’ונסון מתכנן עם ארצות הברית יביא להפרטה בפועל של ה-NHS ומכירתו לידי תאגידים אמריקאים. זו לא דאגה שהועלתה אתמול, ויש חששות רבים בנושא, בעיקר אם בריטניה תצא מהאיחוד האירופי ללא הסכם, מה שישים את בריטניה במצב נואש להסכמי סחר. עד כה, ג’ונסון הכחיש שיש כוונה כלשהי להפריט את ה-NHS לידי חברות אמריקאיות. אפילו המצע השמרני מבטיח במפורש שדבר מהסוג הזה לא יקרה.
אבל בסוף נובמבר קורבין חשף מסמך שכביכול מעיד אחרת. המסמך, בן 451 עמודים, הוא תיעוד לא מצונזר של שישה מפגשים בין גורמים רשמיים מטעם בריטניה וארצות הברית, שהתקיימו בימיה של ת’רזה מיי בדאונינג 10 (יולי 2017 עד יולי 2019). המפגשים היו הכנות מקדימות כדי להגיע להבנות לקראת הסכמי סחר עתידיים, עליהם יהיה ניתן לדון רק לאחר יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי. מסמך הבנות דומה, אגב, יש לבריטניה עם ישראל. בכל מקרה, בפגישות האלו עלו נושאים רבים, וביניהם נושא התרופות. העניין נגע בעיקר ברצון האמריקאי להרחיב את חוק הפטנטים, כדי למנוע מתרופות חליפיות זולות להימכר. למעשה, חוקי הפטנטים מהווים נדבך דיי רציני במסמכים האלו. כמו כן, תקציר מפברואר 2019 מדבר על “גישה מלאה” לשוק המוצרים הרפואיים עבור חברות אמריקאיות. מבחינת קורבין, זו הוכחה לכך שה-NHS בהחלט יעמוד למכירה בהסכם סחר עתידי.
קצת פרופורציות
העובדה שהאמריקאים מעוניינים בדבר הזה, שבהחלט עשוי להשפיע על פעולת ה-NHS, אין פירושה שהדבר יקרה. כדאי לזכור שבמשא ומתן, כדי שמשהו יקרה, שני הצדדים צריכים להסכים. זה עניין, אגב, שת’רזה מיי טרחה להדגיש בזמן הביקור המדיני של טראמפ. או במילים אחרות, העובדה שהאמריקאים רוצים לא אומר שבריטניה תיענה. המסמך עצמו, כך לפי הדיווחים בתקשורת, מצטט את אחד הבכירים האמריקאים מכיר בכך שייתכנו גם התנגדויות מצד הבריטים בנושאים מסוימים. אינדיקציה שיש כוונה בריטית להיעתר לדרישות האמריקאים בנושא התרופות, לעומת זאת, אין.
או בקיצור, האקדח המעשן של קורבין לא באמת מוכיח את הטענה שלו. הוא כן מוכיח שבגדול, למרות שהיו הצהרות של טראמפ שה-NHS לא מעניין אותו, יש עניין אמריקאי בשוק התרופות שעשוי לפגוע בו. הוא לא מוכיח שתהיה הסכמה בעניין הזה. הקפיצה הלוגית שלו הרבה יותר גדולה ממה שהמסמך מראה באופן ברור: הוא למעשה חושב שבוריס ג’ונסון כל-כך חסר אחריות וכל-כך מעוניין להגיע להסכם סחר עם האמריקאים – שתי הנחות, חייבים להודות, שלא מנותקות מהמציאות – שהוא יסכים לכל דרישה אמריקאית. יכול להיות, ימים יגידו. אבל זו כבר פרשנות, לא עיסוק בעובדות קשיחות.
פוליטיקה, חברים
אבל אנחנו בפוליטיקה. היצמדות לעובדות היא לא מה שלשמו באו השחקנים. קורבין טען שהדבר מוכיח שיהיה שקר להגיד שה-NHS לא יהיה חלק מהשיחות בהסכם הסחר. ובכן, כן, זה נכון. כי מה שלבריטניה אין שליטה עליו הוא מה שהאמריקאים יעלו בשיחות האלו. יכול להיות שהאמריקאים לא ירצו לדבר על ייבוא בשר בריטי (אין סיבה שזה יקרה, זו רק דוגמה היפותטית). אבל, האם זה אומר שהנציגים הבריטים לא יעלו את הנושא? לא. זה בשום צורה לא מוכיח שהשיחה הזו תסתיים בהסכמה כלשהי שתפגע ב-NHS בצורה זו או אחרת. זה גם לא סותר את האפשרות הזו, אבל כאן אנחנו כבר נכנסים לניתוחי אמינות של בוריס ג’ונסון ולא לראיות של ממש.
בכל מקרה, בוריס ג’ונסון לא נשאר חייב. הוא אמר שמדובר בטקטיקה מפלגת של הלייבור, שנועדה להסיח את הדעת מהקשיים שהמפלגה גורמת להם. כמו כן, הוא אמר שהוא נותן “התחייבות ברזל” ששום רע לא יאונה ל-NHS. וזה, עם כל הכבוד לכך שקורבין עושה קפיצות לוגיות באוויר בשביל ההוכחה שלו, לא ממש מרגיע עבור בריטים רבים. אני אפילו לא מדבר על האירוניה של המפלגה השמרנית שמדברת על פוליטיקה מפלגת. ג’ונסון, עם כל הכבוד, לא ידוע כאדם שממש מקפיד על עמידה בהתחייבויותיו. הוא הבטיח, למשל, שיחסום בגופו כל ניסיון להרחיב את שדה התעופה הית’רו. אבל זה היה כשהוא היה ראש עיריית לונדון, ועכשיו הוא כבר הרבה פחות ברור בעניין. לכן, קשה להגיד שההבטחה של ג’ונסון מהווה ערובה לכיוון ההפוך מזה שקורבין טוען לו.
זה לא נגמר פה
השלכת בוץ פוליטית היא דבר נחמד, אבל לא מאוד מעניין. זה כמו גשם בישראל: זה עניין שגרתי, תופעת טבע דיי שכיחה, ומשום מה זוכה לתשומת לב תקשורתית מעבר לפרופורציה. אבל, הדברים לא נגמרו בהאשמות ההדדיות של קורבין וג’ונסון. יש להבין, המסמכים האלו לא הובאו לג’רמי קורבין באופן בלעדי. לינק למסמכים פורסם במקור בפוסט באתר רדיט עוד בסוף אוקטובר. ביום שישי, הנהלת רדיט הודיעה שהיא חוקרת את הפוסט הזה ואת מי שמקושרים אליו כבר זמן מה, שכן היא חושדת שהוא חלק מניסיון רחב להשפיע על הבחירות הכלליות. מי עומדת מאחורי הניסיון הזה? לפי החשד, רוסיה. אני ממש מקווה שישבתם לפני שקראתם את זה. לפי רדיט, נחסמו לא מעט חשבונות בעקבות הסיפור הזה, אבל הפוסט עצמו עודנו עומד. יש לציין שחשדות לגבי מעורבות רוסיה בנושא עלו עוד לפני הפרסום של רדיט.
זה הוביל לדרישה מצדו של בוריס ג’ונסון לחקור את מקור ההדלפה. שזה, ובכן, היה צעד לא מאוד נבון מצדו. העניין הוא כזה: לממשלת בריטניה יש דוח על ניסיון להתערבות רוסית בבחירות. אבל, היא מסרבת לשחרר אותו לפני הבחירות. הדרישה מצד ג’ונסון לחקור את ההדלפה נתנה ללייבור הזדמנות לדרוש שוב את פרסום הדוח לפני יום הבחירות. גם דומיניק גריב, שעמד בראש הוועדה שחיברה את הדוח, חידש את קריאתו לפרסם את הדוח. ג’ונסון, מצדו, טען שהדוח אמור לעבור בפרלמנט קודם, מה שלא מתאפשר כשהפרלמנט מפוזר. בכל מקרה, גם הלייבור לא מראה מנהיגות של ממש בנושא הזה, כשהיא מסרבת לספר כיצד נודע לה על הפוסט ברדיט אליו הועלו המסמכים. קורבין טוען שהניסיון להתעסק בזה נועד להסיט את הדיון על ה-NHS. הוא גם הזכיר שאמיתות המסמכים לא הוכחשה.
אז מה היה לנו?
בגדול, זה סיפור ששני הצדדים לא הצליחו לצאת ממנו טוב. ג’רמי קורבין, מצדו, לקח אינדיקציה לכך שה-NHS עשוי להיות על השולחן במשא ומתן עם האמריקאים, והפך אותה להוכחה חותכת שלמחרת הברקזיט הוא יופרט במסגרת הסכם סחר. כמו כן, הסירוב לפרט כיצד הם עלו על המסמכים האלו ברדיט לא מראה על מנהיגות של ממש. בכל זאת, לא מדובר בעיתונאים שמגנים על מקורות.
בוריס ג’ונסון, מצדו, נראה בעיניי רבים כמי שלא רק שלא מצליח להתמודד עם התערבות חיצונית בבחירות, אלא גם מסרב לשחרר את הדוח בעניין כדי שיהיה ברור בדיוק מה מידת האיום. יכול להיות שהתירוץ של ג’ונסון לגבי פיזור הפרלמנט נכון טכנית, אבל ספק שלא היה מוצא דרך להתגבר על המכשול הזה לו היה רואה לנכון. כמו כן, גם העובדה שלא נאמרה אמת באשר לעניין האמריקאי בשוק התרופות שמשפיע במישרין על ה-NHS לא בדיוק עושה חסד עם השמרנים.
והיחידי שיש לו סיבה אמיתית לחייך הוא, לפי מקורות זרים, ולדימיר פוטין.