ממשיכים בסקירת המצעים, והפעם לסקירת המצע של המפלגה השמרנית. בגדול, המצע מציע את גישת ה-one-nation על מצע של ברקזיט. עוד השקעה בשירותים הציבוריים, עוד בתי ספר, עוד בתי חולים, עוד שוטרים, עוד בתים, עוד כסף לרשויות המקומיות, עוד כסף לתחבורה ועוד. גם מלחמה בשינוי האקלים מובטחת פה. כל זה, בהתבסס על כלכלה חופשית וחזקה. המצע גם מתבסס על הרעיון שבריטניה תוכל לחזור לימי הזוהר של האימפריה ברגע שתצא מהאיחוד האירופי, ופה עשויה להירשם אכזבה. כעת, נשאר רק לשאול עם מי ילכו הברקזיטרים שלא סומכים על השמרנים | בתמונה: כריכת המצע

אתמול (א’) המפלגה השמרנית פרסמה את מצע הבחירות שלה, תחת הכותרת “לסיים את הברקזיט, לשחרר את הפוטנציאל של בריטניה” (Get Brexit Done, Unleash Britain’s Potential). בלי הקדמות נוספות, הבה נראה מה המצע מכיל.

לשפוט לפי הכריכה

אומרים שאסור לשפוט ספר לפי הכריכה, אבל בפוליטיקה שום דבר לא מקרי. אם הכריכה של מצעי הלייבור, המפלגה הליברל-דמוקרטית ומפלגת הברקזיט היא פשוט צבעי המפלגות (אדום, כתום-זהוב וטורקיז בהתאמה) בתוספת הכותרת, כריכת המצע השמרני כוללת תמונה של בוריס ג’ונסון נואם. למרות שכל המפלגות מתפארות בתמונות מנהיגיהן באתרי האינטרנט שלהן, כולל שיווק סביב ג’ו סווינסון באתר המפלגה הליברל-דמוקרטית, הרעיון שגם הגרסה המודפסת, זו שאפשר לחלק מדלת לדלת, כוללת את התמונה של ג’ונסון על הכריכה היא ממש לא מקרית ולא ברורה מאליה. יש פה ניסיון ברור לשים את ג’ונסון, את האנרגטיות שלו, את הכריזמה שלו ואת החן המעט דבילי שלו במרכז. זה לא מאוד נפוץ. במצע הבחירות של 2017, למשל, לא הייתה תמונה של ת’רזה מיי על הכריכה.

https://twitter.com/Conservatives/status/1198575176251838464

יש לציין, שהמצע עצמו מלא בתמונות של מועמדים מטעם המפלגה השמרנית, לרוב בהקשר של התוכן (למשל, תמונה של מועמדת שהיא אחות במקצועה לצד ההבטחות ל-NHS). כך שנראה ששיטת השיווק הכללית של המצע הזה היא ליצור תחושה של קשר יותר אישי. רעיון לא רע, בהתחשב בכך שהמפלגה מואשמת בחוסר אמפתיה באופן קבוע.

תוכן

בואו נעבור לתוכן. גם פה, כמו בסקירת מצע הלייבור, כל כותרת היא תרגום לכותרת הפרק במצע.

לסיים את הברקזיט

המצע מבטיח בחלק הזה בעיקר לו”ז: העברת הסכם היציאה אליו הגיע ג’ונסון בפרלמנט לפני חג המולד, יציאה מהאיחוד האירופי בינואר והיצמדות ללו”ז של תקופת המעבר (סוף 2020) בלי הארכות. שזה, בגדול, מה שהגיוני שהפרק יכלול. כולנו הרי יודעים מה אומר הסכם היציאה של ג’ונסון, בגדול. כמו כן, הוא מבטיח אילו אפשרויות לעתיד הברקזיט יאפשר לממשלה השמרנית לממש.

משפט מעניין שמופיע שם הוא “ההסכם שלנו הוא ההסכם היחידי על השולחן”. זה מעניין, כי הרי זה בדיוק מה שאמרו מתנגדיו של ג’ונסון על ההסכם של ת’רזה מיי: זה ההסכם שיש, האיחוד לא יסכים לפתוח אותו מחדש, זהו. ועובדה, ההסכם הזה שונה. אז לבוא ולהגיד פתאום שההסכם של ג’ונסון הוא ההסכם היחידי שישנו זה מעט מוזר. כלומר, מוזר בהנחה שאתם חדשים בעולם הזה שנקרא “פוליטיקה”.

ז'אן-קלוד יונקר ובוריס ג'ונסון - הסכם היציאה
ההסכם היחידי על השולחן? בוריס ג’ונסון עם ז’אן-קלוד יונקר עם ההגעה להסכם המתוקן (צילום: דאונינג 10)

לשחרר את הפוטנציאל של בריטניה

בשלב הזה, המצע פונה לעסוק במה שמחכה לבריטניה אחרי הברקזיט. לפני שהוא נכנס לתכל’ס, המצע מבטיח אחריות פיסקלית, אי-הגדלת החוב הלאומי, תוך הצבת גבולות ברורים להיקף התקציב ולגירעון מהם המפלגה מתחייבת שלא לחרוג. זה, כך המצע, אמור להבטיח שהחוב הלאומי יקטן עד שהפרלמנט יתפזר. בגדול, המטרה ברורה, וגם שזורה בטקסט: לשים קונטרה לתכניות הלייבור, שלצד היותן שאפתניות הן גם מאוד יקרות. המצע מבקש, למעשה, להגיד שלמרות הכוונה להגדיל את ההשקעה בשירותים הציבוריים, הדבר ייעשה באחריות ובלי לקיחת הלוואות.

לאחר מכן, הכותרות שלושת פרקי המשנה מתחילות ב”אנחנו נעשה” (we will). אין ספק שלאחר שג’ונסון שווק על הכריכה, יש רצון לאזן ולהראות שג’ונסון לא הולך לעשות הכל לבד. יש מאחוריו מפלגה עם אנשים, שחלקם יהיו שרים, חלקם יהיו חברי פרלמנט מן השורה וחלקם יהיו פעילי שטח שייתנו עבודה ועוד. וכולם הולכים לעבוד עבור בריטניה.

אנחנו נתמקד בעדיפויות שלך

החלק הזה עוסק בעניינים היחסית בוערים: ה-NHS, החינוך, העלייה בפשיעה ועוד. באופן כללי, חלק מההתבטאויות של ג’ונסון ושריו לגבי הבעיות של בריטניה והפתרונות המוצעים להן עושות חשק לתפוס את הראש ולצרוח על המסך: “אתם בשלטון כבר תשע שנים!”. לטובת המצע הזה, ייאמר שהם מצליחים להתנסח באופן טוב מספיק כדי שזה לא ייראה כאילו המפלגה משוועת לשינוי, אלא שפשוט יש עוד מה להמשיך עם העבודה שהשמרנים עשו מאז 2010.

בגדול, החלק הזה כולל הרבה מאוד הבטחות שאפשר לסכם ב”אנחנו ניתן מלא כסף”. חלק מבוסס על הצהרות שג’ונסון נתן אחרי שהתחיל בתפקידו כראש הממשלה. שווה לזכור שלגבי הרבה מההצהרות האלו היו מי שטענו שהסכומים שג’ונסון הכריז עליהם מהווים תרגילים חשבונאיים, ולא תוספות אמיתיות. מנגד, כמובן, מובטחים גם קיצוצים במסים. בנוסף להבטחות האלו, ישנן גם הבטחות שנוגעות לאנשים עצמם, כמו דאגה לילדים שזקוקים לרווחה, היחס לזקוקים לטיפול סיעודי ועוד. זה נשמע מובן מאליו, אבל מאחר שהלייבור עושה מאמץ להציג את השמרנים כמפלגה שרואה רק את הרווח ולא את האנשים, יש חשיבות להתייחסות הזו.

בית חולים
עוד כסף ל-NHS (צילום: פרנסיס טיירס)

כשזה מגיע לנושא המשטרה, קצת קשה שלא לצעוק בכל זאת: “אתם הייתם בשלטון תשע שנים”. בכל זאת, המצע מבטיח את גיוסם של 20,000 שוטרים חדשים, שירדו ממצבת כוח האדם במהלך שנות כהונתם של השמרנים. אבל מעבר, לכך, המצע מציע תכנית למלחמה בפשיעה, באמצעות משטרה קשוחה יותר מצד אחד ובאמצעות מלחמה בגורמים לפשיעה מצד שני. ישנה גם הבטחה למערכת הגירה חדשה בסגנון אוסטרלי, מודל שכבר ספג ביקורות לגבי התאמתו לבריטניה. גם התייחסות לקליטתם של מהגרים בלי גילויי גזענות כלפיהם נמצאת על הפרק.

אנחנו נשחרר את הפוטנציאל של בריטניה

החלק הזה עוסק יותר ברמה המקומית: החל מהרשויות המקומיות והקהילות, דרך נושא הבינוי, היכולת להתחיל עסק וכולי. המצע חוזר – גם אם במילים אחרות – על תפישת שתי הכנפיים של ג’ונסון לגבי הכלכלה: מצד אחד כלכלה חופשית וחזקה, שבתורה מממנת את הצד השני של שירותים ציבוריים חזקים.

הפרק מציע תכניות מענקים לרשויות מקומיות שזקוקות לכך כדי להאיץ את הכלכלה שלהן, להבטיח חיי תרבות בעיירה ולהתמודד עם פשיעה. עוד מובטחת השקעה של מאה מיליארד ליש”ט בפרויקטים שאמורים לחזק את הקהילות וגם את יכולת החיבור ביניהן. ארבעה מיליארד אמורים ללכת לתכנית הגנה מפני שיטפונות. חוששני שעל הרבה מאוד אנשים ההבטחה הספציפית הזו לא תעשה רושם. הבטחה נוספת היא תכנית תחבורה שאפתנית שתחבר את חלק הארץ השונים. גם דיור על הפרק, כולל הבטחות לדיור ציבורי ודיור בר-השגה. ההבטחות כוללות גם בנייה של מיליון בתים חדשים, תוך דגש על תשתיות ובטיחות.

ואז מגיע הצד השני של הגישה השמרנית: כלכלה חופשית. המצע מבטיח שבריטניה תהיה “המדינה הטובה בעולם להתחיל בה עסק”. המצע מציע עזרה בתחום הזה משני כיוונים: ראשית, קיצוץ מסים המושתים על עסקים וחברות, בעיקר עסקים קטנים, וכמו כן איזון הרגולציה המופעלת על העסקים. שנית, השקעה אקטיבית של המדינה במטרה לעזור לעסקים וסטארטאפים לצמוח ולהעסיק עוד עובדים. גם תמיכה ביזמים, מפתחים וחקלאים מובטחת. העובדים עצמם לא יישארו מאחור, ומובטחת תכנית שתסייע לציבור הבריטי להתכונן ליום שאחרי האוטומציה. כמו כן, מובטחת גם תכנית למלחמה בהעלמות מס.

גם שמירה על הסביבה מופיעה בפרק, תוך הבטחה לנטיעת עצים, יצירת פארקים חדשים, מלחמה בזיהום הפלסטיק, וכמובן הבטחה שחוקי הציד לא ישונו. הסיבה להבטחה האחרונה היא הזעם שעוררה הבטחתו של ג’רמי האנט במהלך המרוץ לראשות המפלגה השמרנית, שהוא יחזיר לחוק את ציד השועלים.

לסיום, הפרק מציע השקעות לוויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד, וכמו כן מספר הבטחות לגבי המערכת הדמוקרטית. הכוונה היא לביטול החוק הדורש שני שליש כדי ללכת לבחירות, השארת שיטת הבחירות על כנה, חיוב הזדהות באמצעות תעודה בקלפי ועוד.

עמדת הצבעה - שיטת הבחירות
שיטת הבחירות תישאר על כנה (צילום: Microchip08, ויקיפדיה)
אנחנו נחזק את בריטניה בעולם

לאחר דברי שבח לפעילותה הבינלאומית של בריטניה, המצע מבטיח שברקזיט יבטיח אפשרויות חדשות לבריטניה במישור הבינלאומי. זה לא מאוד מפתיע: הרעיון שברקזיט יאפשר לבריטניה למצוא את מקומה מחדש בעולם מאפיין את הרטוריקה הברקזיטרית, ונובע מכך שהתודעה הפוליטית הבריטית הכללית עדיין לא השתחררה מזה שעידן האימפריה נגמר, ושבריטניה כבר לא בדיוק מובילה את העולם.

מבחינת הבטחות קונקרטיות, הפרק מבטיח תמיכה במשרתים בצבא ובמשוחררים, מדיניות ביטחונית סטנדרטית ועוד. אבל יותר מעניין מזה, הפרק מבטיח הפצה של הערכים שבריטניה מאמינה בהם ברחבי העולם: סנקציות על משטרים דכאניים, קידום זכויות נשים ולהט”ב ברחבי העולם, השקעות בקהילות בעולם המתפתח ועוד. מה שמוזר זה שתנאי מקדים לכל אלו הוא הברקזיט, למרות שלפני זה נכתב שלבריטניה יש רקורד בקידום ערכים כאלה. כלומר, נשמע שבסך הכל אפשר לעשות הרבה מזה גם מתוך האיחוד.

גם הובלת מאמץ עולמי משותף במלחמה במשבר האקלים מופיעה שם, ובריטניה תהיה חוד החנית. נו, בסדר, חלומות על אימפריה כבר הזכרתי. בכל מקרה, לצד אלו מופיעות גם הבטחות לפעולות בבית, כמו השקעה באנרגיה מתחדשת ובמחקר ופיתוח. לא משהו שלא מופיע במצע הלייבור, אבל המצע מדגיש שבניגוד לקורבין השמרנים מאמינים שהדרך היא שוק חופשי.

וכמובן, הדובדבן שבקצפת: הסכמי סחר עצמאיים. אם יש משהו שבאמת חייבים את ברקזיט בשבילו, זה היכולת של בריטניה לחתום על הסכמי סחר משלה. המצע נותן את ההבטחה המאוד גדולה לפיה תוך שלוש שנים 80% מהמסחר הבריטי יחסה תחת הסכמי סחר חופשי. זאת, באמצעות הסכמי סחר לא רק עם האיחוד האירופי, אלא גם עם ארצות הברית, יפן ומדינות חבר העמים הבריטי.

יש פה, בסופו של דבר, שאיפה רצינית להחזיר את בריטניה להיות כוח שמוביל בזכות עצמו, ולא כחלק מגוש. העניין הוא שזה כנראה לא יקרה, כי שוב, בריטניה כבר לא אימפריה, ולמרות שיש לה חשיבות רבה (הכלכלה החמישית בגודלה בעולם), היא יותר סיידקיק מאשר הכוח המוביל. את זה גם ברקזיט לא ישנה.

האימפריה הבריטית
הימים האלו חלפו. קריקטורה מ-1915 (מתוך: אוסף הספרייה הבריטית)

לסיכום

בגדול, מעבר למעמדה של בריטניה ככוח מוביל בעולם, אין פה ממש חזון כפי שיש במצע הלייבור, אלא יותר רשימה של הבטחות שיתקנו את הדורש תיקון במצב הקיים. יש פה יותר שאיפות לשפר את המצב, אבל מהמצע עולה שבסך הכל יש שביעות רצון מהכיוון הכללי. שזה בסדר ולגיטימי. ראשית, כפי שהוזכר קודם, המפלגה השמרנית בשלטון כבר תשע שנים ברצף. ג’ונסון לא יכול לבוא ולהגיד שיש צורך בשינוי דרסטי, אלא מקסימום שנעשה הרבה אבל שיש עוד דרך ארוכה. שנית, מדובר במפלגה השמרנית. מטבעה היא נמנעת משינויים גדולים ומפרישת חזונות גדולים מדי, שהם מעבר לחיזוק הכלכלה, שיפור השירותים הציבוריים וכדומה.

מה שכן, המצע מציע בפירוש, במילים אלו ממש, את גישת “האומה האחת” (one-nation) שאפיינה תקופות ארוכות במפלגה השמרנית. מדובר בגישה שטבע ראש הממשלה השמרני בן המאה ה-19 בנג’מין ד’יזראלי, שדיברה (ואני משטיח פה את העניין) על לא להשאיר את העניים מאחור. המצע מדגיש כל הזמן לא רק שלדעתו כלכלה חופשית תסייע להוציא אנשים מעוני, אלא גם מבטיח לא מעט כדי לסייע לאלו שעדיין נמצאים בעוני.

השאלה המעניינת היא כיצד יגיבו למצע הזה אלו שמצד אחד תומכים בברקזיט, ומצד שני מרגישים שהממשלות השמרניות של תשע השנים האחרונות לא היטיבו עמם. זה, כמובן, תלוי בשתי שאלות: ראשית, מה סדר העדיפויות שלהם. אלו שנותנים עדיפות לברקזיט, עשויים להצביע לג’ונסון למרות הכל. אלו שלא יכולים להשלים עם הגישה של קורבין אבל גם לא סומכים שג’ונסון ייטיב עם מצבם האישי, עשויים ללכת למפלגת הברקזיט. שנית, האם הם מרוצים מההסכם של ג’ונסון. אם לא, כנראה ששוב פרג’ יהיה הכתובת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.