הסיכוי העיקרי של ג’רמי קורבין להיות ראש הממשלה הבא הוא תמיכה מצד ה-SNP, המעוניינת בעצמאות סקוטית. לאחר שבאוגוסט ג’ון מקדונל הראה מוכנות לתת למשאל עם על עצמאות כזו להתקיים, היום (ד’) קורבין אמר שהדבר לא צפוי לקרות בתקופה המוקדמת שלו כראש ממשלה. ניקולה סטרג’ון, שמעוניינת במשאל עם כזה לפני הבחירות לפרלמנט הסקוטי ב-2021, לא אהבה את זה, והזהירה שמפלגתה לא תיתן תמיכתה לקורבין אם לא יאפשר למשאל להתרחש. קורבין, מצדו, האשים את ה-SNP שהיא עוד תחזיר ממשלת ת’אצ’ר 2.0 לשלטון. לקורבין יש סיבות אלקטורליות לא רעות לנהוג כפי שהוא נוהג, שכן מרבית מפלגתו לא מעוניינת בעצמאות סקוטית, אבל בהתחשב בעובדה שה-SNP היא בת הברית הפוטנציאלית היחידה שלו, לא בטוח שמלחמה כוללת נגדה היא הצעד הנכון | צילום: קנת’ הולי

ייתכן שאתם זוכרים שלפני שלושה חודשים כתבתי כאן על המוכנות העקרונית של מפלגת הלייבור לבלוע בחוסר חשק משאל עם שני על עצמאות סקוטלנד. בגדול, לפי מה שאמר ג’ון מקדונל, מפלגת הלייבור לא תתמוך אקטיבית במשאל עם כזה, אבל אם הפרלמנט הסקוטי יצביע בעדו, ממשלת לייבור בריטית לא תחסום אותו. בזמנו, זה סיפק את ה-SNP, מספיק לפחות כדי שקואליציה של שתי המפלגות תהיה אפשרית. עכשיו, כך נראה, יש סדקים בברית הלא רשמית הזו.

מה עכשיו?

בשבוע שעבר, ניקולה סטרג’ון, ראשת ה-SNP והשרה הראשונה של סקוטלנד, שללה את האפשרות לקואליציה של ממש עם מפלגת הלייבור, אבל כן השאירה על השולחן את האפשרות של דילים לא רשמיים. במילים אחרות, הכיוון הוא יותר התמיכה מבחוץ שהעניקה ה-DUP לממשלתה של ת’רזה מיי. גם ג’רמי קורבין וג’ון מקדונל, מצדם שללו את האפשרות לממשלת קואליציה, ובונים על תמיכה של מפלגות כמו ה-SNP והמפלגה הירוקה בתקציב. מדובר בסך הכל בשיקול פוליטי סביר, בהתחשב בעובדה שהמפלגות האלו בעד לשים “סוף לצנע” (כלומר, לסיים את המדיניות הכלכלית שהחלה תחת ממשלת הקואליציה של דייוויד קמרון), ולא מאמינות לבוריס ג’ונסון כשהוא מבטיח את זה.

אבל האידיליה הזו החלה להיסדק. היום (ד’), ג’רמי קורבין הגיע לגלאזגו, ואמר לעיתונאים שאין בכוונתו לקדם משאל עם על עצמאות סקוטלנד בכהונתה הראשונה של ממשלת לייבור בראשותו. לדבריו, הוא חושב שבשלב הזה יש להתמקד בהשקעות בסקוטלנד. קשה להגיד שב-SNP התלהבו ממנה. יש לזה שתי סיבות טובות: ראשית, ניקולה סטרג’ון מעוניינת שהמשאל ייערך לפני הבחירות לפרלמנט הסקוטי ב-2021. כעת, קורבין מבקש ממנה לחכות עד אחרי הבחירות המדוברות ואף מעבר. שנית, קורבין למעשה מבקש מה-SNP לקחת סיכון רציני, לתמוך בממשלה בראשותו בלי שהוא נותן למפלגה את מה שבו חשקה נפשה, בתקווה שאולי בבחירות 2024 (בהנחה שלא יוקדמו) קורבין ינצח שוב ואז בטובו יעניק לסקוטלנד משאל עם שני.

בהמשך, יש לציין, קורבין הבהיר שהוא התכוון שהוא לא ייתן למשאל עם שני להתרחש בשנים הראשונות של ממשלת לייבור. כלומר, הוא למעשה אמר שלא יהיה צורך לחכות לכהונה שנייה בשביל זה. קורבין הסביר את התנגדותו למשאל עם כזה בעת הזו כך: “אני חושב שסדר העדיפויות לסקוטלנד הוא סיום אי השוויון, העוני וחוסר הצדק ברחבי סקוטלנד, ועצמאות סקוטית תביא עמה בעיה כלכלית לסקוטלנד”. יכול להיות מאוד שהוא צודק, אבל זה לא ממש רלוונטי: הטיעון של ה-SNP הוא שסקוטלנד צריכה להחליט על עתידה, כך שהאמירה של קורבין יוצאת מתנשאת בהקשר זה.

ג'רמי קורבין
בלי משאל בהתחלה. ג’רמי קורבין (צילום: Chatham House)

מה הסיפור?

נשאלת השאלה: אם ידוע שקורבין ככל הנראה יזדקק ל-SNP כדי להיות ראש ממשלה, למה הוא עושה צעד כזה? ובכן, מפלגת הלייבור, בגדול, היא מפלגה יוניוניסטית, שמעוניינת בממלכה מאוחדת. אמנם יש למפלגה מצביעים התומכים בעצמאות סקוטית, אבל הם לא הרוב. כאשר קורבין הגיע לסקוטלנד, מפגינים הגיעו כדי לדרוש שישמור על סקוטלנד בממלכה המאוחדת. לכן, הוא לא יכול פשוט ללכת לקראת ה-SNP ולתת לה את מה שהיא רוצה, והוא צריך לרצות גם את המצביעים שלו. גם ככה הבייס שלו בורח בגלל העמדה הלא נחרצת שלו לגבי ברקזיט. יכול להיות שהיה צריך משהו יותר מעורפל, אבל בגדול קורבין לא יכול לתת את תמיכתו למשאל עם שני בסקוטלנד.

התגובה

סטרג’ון לא נשארה חייבת, ואמרה שאין טעם שקורבין “ירים את הטלפון” כדי לקבל את תמיכת ה-SNP, אלא אם הוא מקבל את הרעיונות של משאל עם, סוף לצנע וסמכויות נוספות לפרלמנט הסקוטי בהולירוד. בנוסף, היא אמרה שאם קורבין לא יקבל את הרעיון שסקוטלנד תקבע אם ומתי יהיה משאל עם על עצמאות, “לא אעזור לו בשלטון, להגיע לשלטון [או] להישאר בשלטון”. סטרג’ון עשתה מהלך לא רע מבחינתה: מצד אחד, היא הראתה שהזכות למשאל עם מהווה עבורה קו אדום, מה שיעזור לה בקרב הבייס. מצד שני, היא לא ביקשה שום דבר שמקדונל לא הציע בעצמו לפני שלושה חודשים, כך שהיא לא טיפסה על שום עץ שיהיה צורך לרדת ממנו.

אבל ג’רמי קורבין הוא לא אחד שנבהל בקלות. בתגובה לאמירה של סטרג’ון, הוא צייץ ש”כמו ב-1979, ה-SNP מעוניינת להביא לעולם עוד ממשלה שמרנית חסרת לב”. ב-1979, ה-SNP הצטרפה לראשת האופוזיציה דאז מרגרט ת’אצ’ר בהצבעת אי-אמון, ובכך הביאה לנפילת ממשלת הלייבור של ג’יימס קלהאן. ההצבעה עברה על חודו של קול, כך שהתנגדות של ה-SNP להצטרף לת’אצ’ר הייתה משאירה את ממשלתו של קלהאן על כנה (למשך פחות משנה, יש לציין, שכן אז היה מגיע מועד הבחירות). בסרטון שהצטרף לציוץ, נראה חבר הפרלמנט מטעם ה-SNP טומי שפרד אומר שבמבט לאחור זה היה צעד נכון.

יש סיבה מאוד טובה שקורבין מעלה באוב את מרגרט ת’אצ’ר: יש לסקוטים הרבה מאוד זיכרונות רעים מאשת הברזל. ראוי לציון במיוחד היישום המוקדם של מס הגולגולת בסקוטלנד לעומת שאר הממלכה המאוחדת. בבחירות 1992, הראשונות שהתקיימו לאחר שסיימה את תפקידה כראשת הממשלה, השמרנים השיגו 25.8% מהקולות בסקוטלנד, לעומת 31.4% בבחירות 1979, הראשונות בהן רצה כראשת המפלגה השמרנית. מבחינת חברי הפרלמנט שהמפלגה השמרנית שלחה לסקוטלנד המצב היה רע עוד יותר: 11 לעומת 22 בהתאמה. בבחירות 1997 הסקוטים ימאסו בשמרנים כל כך שהם יקבלו רק 17.5% מהקולות ולא יצליחו לשלוח ולו חבר פרלמנט אחד. לכן, אין ספק שקורבין יודע על איזה רגש הוא מנגן.

בסרטון: מערכון מ-1987 על היחס של מרגרט ת’אצ’ר לסקוטלנד

בחירות 2021

גורם בלייבור סיפר ל-BBC שקורבין מאמין שמפלגת הלייבור תנצח בבחירות 2021 לפרלמנט הסקוטי. לא ממש ברור על מה זה מתבסס: בבחירות הכלליות של 2015, הלייבור חטפה מכה קשה בסקוטלנד, עם צניחה מ-42% מהקולות בסקוטלנד ל-24.3% בלבד, מה שהיתרגם לאובדן של ארבעים חברי פרלמנט סקוטים עבור הלייבור. אמנם ב-2017 קורבין הצליח להחזיר למפלגה בסקוטלנד 2.8% מהקולות ושישה חברי פרלמנט, אבל זה לא התאוששות משמעותית במיוחד. בטח לא כזו שאפשר לבנות עליה ניצחונות. בבחירות לפרלמנט הסקוטי הלייבור מאבדת מושבים ופלח מההצבעות באופן עקבי מאז שהפרלמנט הסקוטי במתכונתו הנוכחי נוסד בסוף שנות התשעים. הבחירות האחרונות לפרלמנט הסקוטי התקיימו כשהוא כבר כיהן כראש הלייבור, וזו כרגע התוצאה הנמוכה ביותר של המפלגה.

אמת, העבר לא בהכרח מצביע על העתיד, אבל היסטורית לפחות הלייבור נמצאת במגמת היחלשות בסקוטלנד, וקורבין לא ממש הביא ראיות תומכות בכך שהמגמה הזו משתנה. כמו כן, סקר מהשבוע האחרון מראה שכרגע הלייבור הולכת לסיים בסקוטלנד רביעית, אחרי ה-SNP, השמרנים והליברל-דמוקרטים. מבחינת מספר קולות, הסקר מדבר על 12% מהקול הפופולרי. מאחר שבאופן עקבי הלייבור מקבלת פחות קולות בבחירות לפרלמנט הסקוטי מאשר בבחירות הכלליות, אין שום סיבה להאמין שללייבור יש תקווה להרכיב את הממשלה הסקוטית השישית.

משמעויות

זה אומר שהלייבור כבר עכשיו נמצאת במצב מלחמה מול ה-SNP, ששולטת בפוליטיקה הסקוטית ביד רמה כבר מספר שנים. לא ברור עד כמה הוא יכול להפיק מזה. בהתחשב בעובדה שהסקרים מראים שבמחוזות בחירה רבים בסקוטלנד הלייבור לא תגיע אפילו למקום השני, קשה לראות עד כמה פגיעה בהצבעה ל-SNP תסייע לו להגיע לדאונינג 10, בהתחשב בעובדה שכנראה באנגליה ו-וויילס לבדן הוא לא ישיג רוב מוחלט של מושבים. לכן, עדיף לו לכל הפחות לא להחליש את ה-SNP יותר מדי אם הוא רוצה להיות ראש ממשלה. הצורך לספק את הבייס ברור, אבל קורבין נראה כמי שנכנס בשותפה היחידה שהוא יכול לבנות עליה – שכן שאר המפלגות זניחות מדי או עוינות מדי עבורו – קצת יותר מדי חזק.

לא ברור איך ילך לבוריס ג’ונסון, אבל כרגע נראה שקורבין פשוט סולל לו את הדרך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *