היום (ב’) ייערכו בפרלמנט בחירות. כמובן, לא הבחירות הכלליות, אלא הבחירות לתפקיד יו”ר בית הנבחרים הבא/ה. שמונה חברי פרלמנט הודיעו על כוונתם לנסות ולהחליף את ג’ון ברקו. חלקם מגיעים מגישה דומה לזו של ברקו, לפיה יו”ר הבית צריך לקחת תפקיד יותר אקטיבי, ואחרים דווקא מעדיפים גישה יותר שמרנית שדוגלת ביו”ר פסיבי. ומה הסיכויים אומרים? שהמועמד שנמצא באמצע הסקאלה ינצח | צילום: הפרלמנט הבריטי
היום (ב’), יומיים לפני שהפרלמנט מתפזר לטובת בחירות כלליות, הוא יבחר את האדם הבא לכהן בתפקיד יו”ר בית הנבחרים, לאחר שג’ון ברקו סיים את תפקידו ביום חמישי. עד סוף היום אנחנו אמורים לדעת אל מי יפנו חברי הפרלמנט במונח “אדוני/גברתי היו”ר” בכל פעם שיגיע תורם לדבר בפרלמנט. אז לפני שחברי הפרלמנט מתחילים להצביע עבור המועמד/ת המועדפ/ת שלהם, בואו נראה מה צפוי לנו היום ומי המועמדים להחליף את ברקו.
הכללים
נתחיל מכללי המשחק. לשמונת חברי הפרלמנט שהודיעו על כוונתם להתמודד על תפקיד יו”ר בית הנבחרים יהיה זמן עד 12:30 (שעון ישראל) להגיש מועמדות באופן רשמי. כדי להגיש מועמדות, על כל מועמד/ת להביא 12 עד 15 חברי פרלמנט אחרים, לפחות שלושה מהם ממפלגה שאינה המפלגה של המועמד/ת. ב-16:30 (שעון ישראל) יתאספו חברי הפרלמנט להצבעה. מי שינהל את הדיון כיו”ר בפועל הוא אבי בית הנבחרים. כרגע מדובר בקנת’ קלארק, שעקב הכרזתו שלא ירוץ בבחירות הקרובות, זו תהיה הפעם האחרונה בה ינהל דיון בפרלמנט. לפני ההצבעה, כל המועמדים שהצליחו לאשר את מועמדותם בשלב הראשון יקבלו חמש דקות לנאום ולשכנע שהם המועמדים הנכונים לתפקיד.
ואז אפשר להתחיל בכיף. חברי הפרלמנט יקבלו עשרים דקות להצביע באופן חשאי. לאחר מכן, הספירה עשויה לקחת כשעתיים לספור אותם (למה צריך שעתיים כדי לספור פחות מ-650 קולות? אל תשאלו אותי). אם רוב מוחלט של חברי הפרלמנט יצביע למועמד/ת מסוימ/ת, התהליך יסתיים ויהיה אפשר לעבור להליך הטקסי של הצבעה פומבית באמצעות קריאות “בעד” ו”נגד”, שאמורה לאשר את המינוי (יחד עם אישורים מטעם המלכה, כמובן. אנחנו לא בג’ונגל). מאחר שיש שמונה מועמדים פוטנציאליים, זה לא סביר. במקרה הסביר בו לא יהיה רוב מוחלט למועמד/ת, המועמד/ת שהגיע/ה אחרונ/ה + כל אלו שקיבלו פחות מ-5% מהקולות יודחו. לאחר מכן, ילכו לעוד סבבי הצבעה עד שיהיה רוב מוחלט למועמד/ת מסוימ/ת. זה אומר שהעניין הזה עלול להימשך עד שעות הערב המאוחרות.
סוגיות
ג’ון ברקו, כפי שאתם ודאי יודעים, השאיר מאחוריו נעליים שקשה להיכנס אליהן. לא בהכרח נעליים גדולות, אבל לא קל להיכנס אליהן. הוא היה מאוד ייחודי בסגנון הניהול שלו את הדיונים, הוא פעל להגברת כוחו של הפרלמנט אל מול הממשלה ועוד. למרות שב-BBC מאמינים שגם לסגנון הניהול יהיה מקום במערכת השיקולים, בתקווה למצוא יו”ר שקט/ה יותר. בפועל, מה שיותר יעניין את חברי הפרלמנט זה השאלה איזו מדיניות תבוא מכיוון יו”ר בית הנבחרים החדש/ה: האם התפקיד יחזור להיות יותר ניהולי שלא מתנגש עם הממשלה, או שדווקא תהיה פעולה להמשך בניית הכוח הפרלמנטרי אל מול זה הממשלתי? אם להשוות את זה לאקטיביזם מול השמרנות בוויכוח על אופיו של בג”צ, סביר להניח שהממשלה תנסה להביא לניצחון של מועמד/ת יותר שמרנ/ית, בעוד האופוזיציה תנסה להביא לניצחון של מועמד/ת יותר אקטיביסט/ית. בגלל שלאף מפלגה אין רוב, והתאחדות מפלגתית מאחורי מועמד/ת לא תספיק, הרבה בריתות צפויות לקום.
המועמדים
וכעת, הבה נכיר את המועמדים המתחרים על תפקיד יו”ר בית הנבחרים. בגלל כמות האנשים שהכריזו על מועמדותם, אסתפק בשלב זה בניסיונם הפוליטי ובגישה שהם צפויים להביא עמם. למרבה השמחה, כל המתמודדים סיפקו הצהרת כוונות (שלצורך הנוחות נקרא לה “מצע”) לאתר PoliticsHome, כך שיש אפשרות להתבסס על דבריהם הישירים. המועמדים מסודרים בסדר אלפביתי לפי שם המשפחה (בעברית, כמובן).
כריס בריאנט
ניסיון
כריס בריאנט נבחר לפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור ב-2001. הוא כיהן במספר תפקידים זוטרים בממשלתו של גורדון בראון, ביניהם סגן מנהיג בית הנבחרים ותפקידים זוטרים במשרד החוץ. בממשלת הצללים של אד מיליבנד הוא כיהן כשר במספר תפקידים זוטרים (רפורמה פוליטית, הגירה, רווחה, אמנויות). בממשלת הצללים שכיהנה בין אד מיליבנד לג’רמי קורבין הוא כיהן כשר התרבות, התקשורת והספורט. בממשלת הצללים של קורבין כיהן קרוב לשנה כמנהיג בית הנבחרים. כיום הוא עומד בראש ועדת הכספים (שלא פועלת כמו ועדת הכספים הישראלית). הוא גם כתב ביוגרפיה רבת כרכים של הפרלמנט הבריטי.
עמדות
במצע שפרסם לקראת השתתפותו בבחירות לתפקיד יו”ר בית הנבחרים, בריאנט הציב את עצמו בקצה השמרני של הסקאלה. לדבריו, היו”ר לא אמור להיות שחקן פעיל במגרש הפוליטי, והוא מתכוון להתנתק מהתקשורת ככל הניתן במטרה להיות מאוזן ולא מוטה. הוא גם מבטיח לדבר הרבה פחות מג’ון ברקו, למרות שהוא הביע חיבה לחוש ההומור שלו. הוא גם מבטיח לקצר את הזמן שמוקדש לסשן של שאלות לראש הממשלה (עד בואו של ברקו הסשן נמשך כחצי שעה, היום יכול להגיע ל-45 דקות ואף שעה), וגם להנגיש את פעילות הפרלמנט לציבור.
לינדזי הויל
ניסיון
לינדזי הויל נבחר לפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור ב-1997, לאחר קרוב לעשרים שנות שירות במועצת העיר צ’ורלי. מאז 2010 הוא מכהן כאחד מסגני יו”ר בית הנבחרים, קרי החליף ברמת ניהול הדיון את ג’ון ברקו כשהיה בכך צורך.
עמדות
במצע שהויל פרש לגבי כוונותיו אם יזכה למלא את תפקיד יו”ר בית הנבחרים, הוא מבטיח להרגיע את הבית, ולדאוג לתרבות דיון טובה יותר. זה מן הסתם ייאלץ אותו לבוא בעמדה פחות לעומתית כלפי הממשלה. מצד שני, הוא מבטיח לשמור על יכולתם של חברי הפרלמנט לפקח על עבודת הממשלה. כמו כן, הוא מבטיח את היכולת לדרוש דין וחשבון גם מהיו”ר עצמו. ניתן לפרש זאת כעמידה איפשהו באמצע הסקאלה.
מג הילייר
ניסיון
מג הילייר נבחרה לפרלמנט מטעם הלייבור ב-2005, לאחר יותר מעשור במועצת הרובע איזלינגטון ובאסיפת לונדון. היא כיהנה כשרה זוטרה במשרד הפנים בממשלתו של גורדון בראון. בממשלת הצללים של אד מיליבנד היא כיהנה שרת האנרגיה ושינוי האקלים. מאז 2015 היא מכהנת כיו”ר הוועדה הפרלמנטרית המפקחת על הוצאות הממשלה.
עמדות
המצע של הילייר מבטיח עמדה אקטיביסטית למהדרין. היא מחויבת לתפקידו של הפרלמנט כגורם העיקרי שמפקח על עבודת הממשלה. היא מתכוונת לעשות זאת באמצעות חיזוק עבודת הוועדות, שימוש בכלי השאלות הדחופות והרחבת הזמן של שאלות לראש הממשלה לשעה שלמה בשבוע. כמו כן, היא מבטיח להמשיך להנגיש את הפרלמנט לציבור הבריטי כפי שעשה ברקו.
הארייט הרמן
ניסיון
למרות שהתואר לא רשמי, הארייט הרמן היא אם בית הנבחרים. כלומר, היא האישה הכי ותיקה בפרלמנט, אחרי שנבחרה אליו ב-1982 מטעם מפלגת הלייבור. היא כיהנה בממשלת הצללים של ג’ון סמית’ (שקדם בתפקיד ראש האופוזיציה לטוני בלייר) באחד מתפקידי האוצר. בממשלת הצללים של טוני בלייר היא כיהנה כשרת התעסוקה, שרת הבריאות ושרת הביטוח הסוציאלי. לאחר שבלייר הפך לראש הממשלה, הרמן מונתה לשרת הביטוח הסוציאלי, שרה לענייני נשים ושרת המשפטים. תחת גורדון בראון היא שירתה כמנהיגת בית הנבחרים. לאחר ההפסד של מפלגת הלייבור בבחירות 2010 והתפטרותו של גורדון בראון מראשות המפלגה, הרמן כיהנה כראשת המפלגה והאופוזיציה בפועל, עד לבחירתו של אד מיליבנד. בממשלת הצללים של מיליבנד היא כיהנה כשרה לפיתוח בינלאומי, כסגנית ראש ממשלת הצללים וכשרת התרבות, התקשורת והספורט. לאחר שמיליבנד התפטר מראשות המפלגה עקב הפסדו בבחירות 2015, הרמן שוב כיהנה כראשת המפלגה והאופוזיציה בפועל עד לבחירתו של ג’רמי קורבין לתפקיד.
עמדות
כשהכריזה על כוונתה להתמודד לתפקיד יו”ר בית הנבחרים בספטמבר, הרמן אמרה שבכוונתה לפעול לכך שלפרלמנט יוכל להגיד את דברו, ושזה גם מה שג’ון ברקו שאף אליו. זה לא בהכרח אומר שהיא תמתח את הגבולות כפי שעשה ברקו, אבל היא בהחלט מתכוונת לשמור על פרלמנט עצמאי ככל הניתן אל מול הממשלה. במצע שלה, היא כתבה שהיא מתכוונת מצד אחד לאפשר לממשלה לעשות את עבודתה, ומצד שני לא תאפשר לממשלה לרמוס את הפרלמנט. נשמע בגדול שהיא נמצא איפשהו באמצע הסקאלה עם נטייה לאקטיביזם.
שאלש וארה
ניסיון
שאלש וארה נבחר לפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית ב-2005. בממשלת הצללים של דייוויד קמרון הוא כיהן כסגן מנהיג בית הנבחרים. לאחר הניצחון השמרני ב-2010, הוא כיהן תחת קמרון כשר זוטר במשרד המשפטים וכשר זוטר במשרד העבודה והפנסיה. תחת ת’רזה מיי הוא כיהן כשר במשרד צפון אירלנד, עד שהתפטר מהממשלה על רקע הסכם היציאה עליו עמלה מיי.
עמדות
במצע, וארה נמצא בקצה השמרני של הסקאלה. הוא מביע ביקורת על ג’ון ברקו שהיה מוטה באופן ברור בכל הנוגע לברקזיט. הוא מבטיח שאם ייבחר, הוא ידאג ששום יו”ר בעתיד לא יוכל לקבל החלטות מהסוג שברקו קיבל. הוא מבטיח להמשיך לאפשר לחברי הפרלמנט לשאול את השאלות הנחוצות, אך תוך כדי שמירת האיזונים והבלמים על הכלים שעומדים לרשותם. כמו כן, הוא מבטיח לשמור על יכולת הביטוי של המפלגות הקטנות.
רוזי וינטרטון
ניסיון
רוזי וינטרטון נבחרה לפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור ב-1997. בממשלתו של גורדון בראון היא כיהנה כשרה במשרד התחבורה, שרה אזורית ליורקשייר והאמבר, שרה במשרד העבודה והפנסיה וכשרה במשרד הקהילות והממשל המקומי. בממשלת הצללים הראשונה של הארייט הרמן היא כיהנה כמנהיגת בית הנבחרים. היא גם כיהנה תחת אד מיליבנד, הרמן וג’רמי קורבין כמצליפת הסיעה. מאז 2017 החלה לכהן כאחת מסגני יו”ר בית הנבחרים.
עמדות
במצע שלה, וינטרטון מבטיחה לשמור על איזון בין היכולת של הממשלה לנהל את סדר היום הפרלמנטרי לצורך המשילות, לבין היכולת של הפרלמנטרים לפקח על עבודתה. היא מבטיחה שהיא לא תכתיב את הדיונים בפרלמנט. כמו כן, היא מבטיחה ליצור איזון בין חברי הפרלמנט הבכירים לבין הבקבנצ’רס.
אדוארד ליי
ניסיון
אדוארד ליי נבחר לפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית ב-1983. הוא מעולם לא כיהן בתפקיד ממשלתי כלשהו, אבל במשך רוב העשור הקודם הוא כיהן כיו”ר הוועדה הפרלמנטרית המפקחת על הוצאות הממשלה.
עמדות
ליי דוגל בעמדה שמרנית למהדרין. במצעו, הוא הבטיח להיות “יו”ר מסורתי”, ומחפש יותר תפקיד של שופט מאשר של שחקן אקטיבי. עם זאת, הוא מבטיח לתת יותר פתחון פה לבקבנצ’רס באמצעות הקדשת יותר מקום עבורם בדיונים, ובמקרה שיש צורך בהגבלת זמן, זו לא תרד מחמש דקות (תחת ברקו היא הייתה יכולה להגיע לשלוש דקות). הוא מסביר שאחרי יו”ר דומיננטי כמו ברקו, יש צורך ביו”ר קצת יותר “משעמם”.
אלינור ליינג
ניסיון
אלינור ליינג נבחרה לפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית ב-1997. בממשלת הצללים של מייקל הווארד (ראש האופוזיציה לפני דייוויד קמרון) היא כיהנה כשרה לנשים ושוויון וכשרת סקוטלנד. ב-2013 החלה לכהן כאחת מסגניות יו”ר בית הנבחרים.
עמדות
במצע שלה, ליינג מציגה עמדה עם נטייה לשמרנות, כשהיא אומרת שמי שמכהן בתפקיד יו”ר בית הנבחרים הוא משרת הבית ולא אדונו. כמו כן, גם היא שמה דגש על הגינות וחוסר הטיה פוליטית. עם זאת, זה לא אומר שהיא תעשה לממשלה חיים קלים: לדבריה, הליך העברת החוקים צריך להיות הוגן, או שהחוק לא יכובד. הדבר מצריך, בהגדרה, גם הגבלה של הממשלה. כמו כן, ליינג מבקשת לשנות את התרבות בפרלמנט, שלטעמה כרגע היא רעילה משהו.
סיכויים
לפי ההערכות, לינדזי הויל הוא המועמד המוביל. לפי סקר שנערך בקרב 101 חברי פרלמנט, כחצי מהם מעוניינים בהויל. לכן, יש הסבורים שבסיבוב האחרון נראה את לינדזי הויל מתמודד מול מישהו/י על תקן רק-לא-הויל. מאחר שהויל נמצא איפשהו באמצע בין האקטיביזם לשמרנות, לא ממש ברור אם יהיה מדובר במתמודד/ת שמרנ/ית או אקטיביסט/ית. אבל כרגיל, אני חייב ולסייג ולשאול: מי יודע? מדובר בהצבעה חשאית, והאפשרות לדילים עולה על כל דמיון. נצטרך לחכות לתוצאות ולראות.
מה שבטוח, ועל זה כל המתמודדים מסכימים, בפני יו”ר בית הנבחרים הבא/ה תעמוד משימה לא פשוטה: לשקם את אמון הציבור בפרלמנט.