אז הרגע שכולנו חיכינו לו הגיע, ואתמול (ש’) בוריס ג’ונסון שלח לאיחוד האירופי מכתב לבקשת דחייה של מועד הברקזיט. מרגש. אבל ג’ונסון כמו ג’ונסון, לא הסתפק בשליחת המכתב לבדו. יחד עם המכתב הנ”ל, הוא שלח עוד שני מכתבים נוספים: באחד, חתום על-ידי שליח בריטניה לאיחוד, נכתב שמכתב בקשת הדחייה נשלח בהתאם לחוק (ומכאן קל להסיק שזו לא עמדת הממשלה). בשני, חתום על-ידי ג’ונסון עצמו, נכתב שהוא נאלץ לשלוח את הבקשה לדחייה, אבל שזה לא מרצונו ושלדעתו לא כדאי לאשר את הדחייה. כמו כן, הוא לא טרח לחתום על המכתב שמבקש דחייה. משמעות פרקטית של ממש אין לזה. נשיא המועצה האירופית דונלד טוסק הודיע שהוא קיבל את המכתב ויתחיל בהתייעצויות עם מנהיגי מדינות האיחוד. לגבי המכתב שמודיע שג’ונסון לא מעוניין בדחייה – כנראה שהוא לא הוסיף לאף אחד באיחוד מידע חדש שיגרום לו לשנות את דעתו. אבל זה לא מה שימנע מה-SNP לעתור נגד ג’ונסון לבית המשפט. זה עשוי אולי לפסוק נגד ג’ונסון, אבל לפי מומחים זה גם עשוי להיגמר בכלום ושום דבר. בינתיים, נשאלת השאלה איך חוסר הידיעה לגבי החלטת האיחוד תשפיע על ההצבעה בפרלמנט לגבי הסכם היציאה של ג’ונסון | צילום: מחלקת המדינה של ארצות הברית
אם אתם עוקבים מספיק זמן, אתם כנראה יודעים שאתמול (ש’) היה היום האחרון של בוריס ג’ונסון להשיג אישור על הסכם יציאה כלשהו כדי להתחמק מבקשת דחייה של הברקזיט. ג’ונסון אמנם השיג הסכם יציאה עם האיחוד, אבל לצערו תיקון של אוליבר לטווין שעבר בפרלמנט הוציא את המשמעות מאישור ההסכם בהצבעה של אתמול, וחייב את ג’ונסון לבקש דחייה בכל מקרה. לכן, אתמול בערב, ג’ונסון שלח למועצה האירופית מכתב בו הוא מבקש דחייה. אבל הוא הוסיף גם טוויסט. בעצם שניים. ראשית, אותו מכתב שמבקש דחייה לא חתום על-ידי ג’ונסון. שנית, לכך נוספו שני מכתבים. באחד מהם, חתום על-ידי ג’ונסון, ראש הממשלה כתב כי אין לבריטניה או לאיחוד האירופי שום אינטרס לדחות את מועד הברקזיט. בשני, שחתום על-ידי נציג בריטניה באיחוד האירופי טים בארו, נכתב שהדחייה מבוקשת בגלל החוק.
אז ברור שכולם עצבניים, לא?
מה כתוב באותם מכתבים?
במכתב החתום של בוריס ג’ונסון נכתב שג’ונסון מביע חרטה על כך שעליו לבזבז את זמנם של מנהיגי האיחוד, ושהוא לא מעוניין בעניין הזה. הוא הציע להגיע בעצמו לפגישת המועצה כדי לענות על שאלות ולהציג את עמדת ממשלת הוד מלכותה. בינתיים, מתחייב ג’ונסון, הממשלה תמשיך לקדם את אישור ההסכם בפרלמנט. לסיום, הוא אמר שלמרות שזה לא לשיקולו אם להעניק את הדחייה, הוא חושב שזה לא אינטרס של אף אחד לתת אותה. במכתב מטים בארו פשוט נכתב שהמכתב לבקשת הדחייה מצורף בהתאם לחוק של הפרלמנט, ושהממשלה תמשיך בהליך הפרלמנטרי לאישור ההסכם.
https://twitter.com/MehreenKhn/status/1185666939869388800
משמעויות
קודם כל, צריך לקחת את העניין בפרופורציות. נשיא המועצה האירופית דונלד טוסק צייץ שהוא קיבל את מכתב הדחייה, ושהוא יתייעץ לגביו עם מנהיגי מדינות האיחוד. או אם לתרגם לשפה לא דיפלומטית: לא ממש מעניין את טוסק שהמכתב לא חתום, מבחינתו הוגשה בקשה לדחייה. חתימות זה עניין קטן. וזה לא רק ציוץ של טוסק. הכתב לענייני האיחוד בפייננשל טיימס דיווח שעוד הבוקר (א’) שגרירי מדינות האיחוד ייפגשו כדי להתחיל לדון בעניין הזה. כלומר, לאקט הזה אין באמת משמעות, לפחות לא אחת שניתן לייחס לה חשיבות.
It's almost as if not signing it and including extra letters makes no legal difference at all and will only impress those as petty and childish as myself. https://t.co/AundmGjLzN
— Parody Boris Johnson (@BorisJohnson_MP) October 19, 2019
ומה לגבי אותם מכתבים מדוברים, שמסבירים שממשלת בריטניה לא באמת מעוניינת בדחייה? ובכן, עוד לפני כניסה לנושא המשפטי, חייבים לשאול: האם קיימ/ת מנהיג/ת מדינת איחוד שלא יודע/ת שג’ונסון ממש לא רוצה דחייה של הברקזיט? כל האנשים הרלוונטיים לעניין מודעים לזה. איזה מידע בדיוק שני מכתבים אמורים להוסיף? מנהיגי מדינות האיחוד היו מקבלים החלטה מנקודת הנחה שלא הממשלה מעוניינת בדחייה אלא הפרלמנט לפני המכתבים, והם יעשו את אותו הדבר עכשיו. לכן, גם לעניין הזה קשה לייחס משמעות של ממש. אבל, כפי שאראה מיד, גם לא בטוח שמשפטית יש לזה משמעות כלשהי.
ובכל זאת, עותרים
העובדה שככל הנראה לאקטים של ג’ונסון אין משמעות של ממש לא מנעה מפוליטיקאים להתעצבן. הדוגמה הבולטת ביותר היא של דוברת ה-SNP לנושאי משפט, ג’ואנה צ’רי. למרות שבדאונינג 10 אמרו שהם מאמינים שמה שג’ונסון עשה מקיים את חוק בן, צ’רי לא השתכנעה. לדבריה, ג’ונסון הבטיח לבית המשפט העליון של סקוטלנד שהוא יציית לחוק בן ולא ינסה לפגוע בו אותו. בכוונתה לפנות לבית המשפט בסקוטלנד כדי לטפל בעניין. לדברי צ’רי, בגלל שהדבר הולך להיעשות במסגרת עתירה שכבר נפתחה ולא במסגרת עתירה חדשה, בית המשפט יוכל לדון בעניין כבר מחר (ב’). כנראה שמדובר בשני מכתבים יותר מדי עבור האופוזיציה.
This is pathetic. NB @BorisJohnson promised #Scottish court he would comply with #BennAct & not seek to frustrate it. Looks like he’s breaking both promises. Fortunately no need to raise new proceedings our existing case is back in court on Monday #Brexit
— Joanna Cherry QC MP (@joannaccherry) October 19, 2019
אבל האם בית המשפט באמת יעשה משהו בנדון? ובכן, אני לא משפטן, אבל יש מומחים שטוענים שכנראה לא הרבה יצא מזה. סטיב פירס, מומחה לאיחוד האירופי באוניברסיטת אסקס, חוזה שאולי בית המשפט יקבע שהיה ניסיון לפגוע בחוק, אבל באותה מידה הוא יכול לפטור את העניין כשטויות. דייוויד אלן גרין, פרשן משפטי בפייננשל טיימס, טוען גם הוא שאין לאי החתימה או להוספתם של מכתבים נלווים שום משמעות חוקית. לדבריו, אולי בית המשפט הסקוטי יפסוק משהו, אבל זה לא מאוד רלוונטי.
אז למה עותרים? ובכן, כנראה שג’ונסון יודע שלטריק המתוחכם שלו אין משמעות אמיתית. ואם מהלך כלשהו נעשה כשאין לו שום משמעות, למה הוא נעשה? כנראה כדי לצבור נקודות בבייס. ג’ונסון מודע לכך שהוא הבטיח “למות בתעלה” לפני שיבקש דחייה כלשהי, ועכשיו הוא צריך להראות שהוא אמנם לא מת ולא בתעלה, אבל כן מתחכם עם החוק. מבקש דחייה, אבל לא חותם. מבקש דחייה, אבל מצרף אליה מכתבים שמבקשים לא להעניק אותה. אולי זה יסייע בבחירות. אז יכול להיות שזה גם העניין עם צ’רי: היא יודעת שלטריק אין שום משמעות, אבל לגרור את ג’ונסון לבית המשפט תמיד עוזר בקרב הבייס.
עכשיו מה?
ובכן, לפי הדיווחים, ככל הנראה לא תתקבל החלטה לגבי דחייה מטעם האיחוד עד אחרי ההצבעה בפרלמנט על ההסכם. חלק מדברים על מספר ימים, חלק על החלטה רק בפסגת מנהיגי האיחוד ב-28 באוקטובר. מקורות באיחוד טוענים שככל הנראה האיחוד יעניק דחייה נוספת, אבל בצרפת ממשיכים לעשות שרירים, כך שאי אפשר באמת לדעת. יכול להיות מאוד שהדבר יושפע מהחלטת הפרלמנט. אז אם אתמול טענתי שמנופי הלחץ של ג’ונסון ישתנו בהתאם להחלטת האיחוד, כעת נראה שמנוף הלחץ שלו הוא אי הידיעה. ג’ונסון יוכל לנסות ללחוץ על חברי האופוזיציה להצביע בעד ההסכם שלו, בטענה שהם לא יכולים לדעת באמת מה יקרה עם הדחייה. יכול להיות שתינתן אחת, אבל באותה מידה ייתכן שהפרלמנט יפיל את ההסכם ואז יגלה שהאיחוד מסרב לדחות את מועד היציאה – ואז מה? זאת, כמובן, מבלי להתעלם מהטיעון העיקרי של ג’ונסון, שמדובר בהסכם טוב ושאין צורך בעיכובים.
כמובן, זה לא אומר שזה יעבוד. יכול להיות שבאופוזיציה לא יאמינו שהאיחוד יזרוק אותם מתחת לאוטובוס במקרה שההסכם של ג’ונסון ייפול, בלי קשר לשאלה כמה מכתבים הוא שלח. ג’ונסון אולי ינסה לטעון שזה או ההסכם שלו או בלי הסכם בכלל, אבל לא ברור בכלל שהוא ישכנע. חלק מחברי הפרלמנט מן הסתם יעדיפו שלא לקחת את הסיכון, אבל אחרים עשויים להצביע נגד. תיתכן גם אפשרות נוספת, בה האופוזיציה תפעיל לחץ מספיק חזק כדי לדחות את הדיון, בין אם כדי להמתין להכרעת האיחוד ובין אם בטענה שצריך ללמוד את ההסכם כמו שצריך, כך ששוב לאיחוד תהיה אפשרות להכריע לפני הפרלמנט. וזה עוד לפני שהזכרנו שג’ון ברקו עשוי להחליט שלא לתת להסכם לעלות לדיון בתחילת השבוע.

אז אם אתם שמים את הז’יטונים שלכם על תרחיש מסוים, כדאי לא לעשות אול אין.
אני מעוניין להודות לקורא כרמי לקר שהפנה אותי לחלק מהמקורות ששימשו בפוסט זה.