צעד משמעותי למאבק למען הזכות להפיל בצפון אירלנד: בית המשפט העליון בבלפסט קבע שחוקי ההפלות באזור מתנגשים עם האמנה האירופית לזכויות אדם, עליה חתומה בריטניה. הדבר הגיע בעקבות עתירתה של שרה יוארט, שנאלצה לנסוע לאנגליה כדי לעבור הפלה לעובר חסר הסיכויים לשרוד. אמנם, כרגע בית המשפט נמנע מלקבוע דבר מה מעשי עקב הסיכוי המשמעותי שחקיקה של הפרלמנט בקרוב תהפוך את הוויכוח הזה ללא רלוונטי, אבל יש לו בהחלט משמעות סמלית לא מבוטלת | צילום: Ardfern, ויקיפדיה
בישראל, ידוע שהנושא של הפלות הוא מורכב למדי. לא רק מבחינת הוויכוח, אלא עבור מי שמעוניינת לעבור הפלה. בבריטניה, המצב פשוט בהרבה. הדבר נכון החל מ-1967, אז דייוויד סטיל מהמפלגה הליברלית (לימים ראש המפלגה) העלה הצעת חוק פרטית בנושא, וזו קיבלה את תמיכתה של ממשלת הלייבור בראשותו של הרולד וילסון. הבעיה בחוק הזה היא שהוא נחקק אך ורק לגבי האי הבריטי, ובשום שלב לא הורחב לצפון אירלנד. אחרי שאסיפת צפון אירלנד הוקמה הדבר יצא מידיו של הפרלמנט הבריטי, שכן ענייני בריאות הם בגדר סמכויות שהואצלו לפרלמנטים המואצלים. מאחר שאחת המפלגות העיקריות באסיפה היא ה-DUP הדתית, בעייתי להעביר חוק כזה. לכן, בניגוד לבריטניה בה ניתן להפיל עד השבוע ה-24, גם מסיבות לא רפואיות, בצפון אירלנד החוקים נוקשים בהרבה. שם, ניתן להפיל רק במקרה של סכנה ברורה לאם. גם זה רק בזכות פסיקה של בית המשפט. סכנה לוולד לא מצדיקה הפלה.
הדבר, מטבע הדברים, מקשה מאוד על נשים בצפון אירלנד שצריכות לעבור הפלה. אפילו באירלנד הקתולית למהדרין עבר ב-2018 חוק שתמך בהפלות – אבל רק עד השבוע ה-12 – שאושר גם במשאל עם. זה מביא לכך שנשים הרות רבות בצפון אירלנד צריכות לנסוע לאי הבריטי כדי לעבור הפלה אם הן זקוקות לאחת. שלא במקרה, הפלות הן נושא טעון בצפון אירלנד. אבל, יכול להיות שדברים שם עומדים בפני שינוי רציני.
מה קרה?
הכירו את שרה יוארט, תושבת צפון אירלנד, שב-2013 לא הייתה יכולה לעבור הפלה למרות שנקבע שהעובר לא ישרוד. לכן, היא נסעה לאנגליה כדי לעבור את ההפלה. כפי שהסבירו בארגוני זכויות אדם, זה למעשה אומר שלנשים שלא יכולות להרשות לעצמן לנסוע לאי הבריטי, עלולה להיחסם האפשרות לעבור הפלה במקרה הצורך. הסיפור של יוארט זכה לחשיפה רבה בתקשורת, כמקרה מבחן של הצורך לשנות את חוקי ההפלות בצפון אירלנד.
ב-2018, בית המשפט העליון דחה עתירה של נציבות זכויות האדם של צפון אירלנד לגבי חוקי ההפלות. הוא אמנם פסק שאכן חוקי ההפלות הצפון איריים בעייתיים מבחינת זכויות אדם, אבל לנציבות לא עמדה זכות העמידה כדי לעתור בנושא בעצמה. לכן, היה צורך שמישהי שהייתה צריכה להתמודד עם העניין תעתור. את זה עשתה שרה יוארט. היום (ה’), בית המשפט העליון בבלפסט (צפון אירלנד) אכן קבע שחוקי ההפלות בצפון אירלנד לא עולים בקנה אחד עם המחויבויות של הממלכה המאוחדת לזכויות אדם. סעיף שמונה באמנה האירופית לזכויות אדם. יש לציין, כדי למנוע בלבול, שהאמנה הזו לא קשורה לאיחוד האירופי, אלא למועצת אירופה, כך שהברקזיט לא משנה לעניין זה.
השופטת שיבון קיגן קבעה שליוארט אכן עמדה הזכות לעתור, בניגוד לנציבות. קיגן קבעה שיוארט הושפעה מהחוק עקב אי יכולתה לקבל טיפול רפואי (קרי, הפלה), עקב החשש מסנקציות חוקיות שיושתו עליה. כמו כן, קבעה השופטת, יוארט עלולה להיות מושפעת מהחוק בעתיד, מה שעוד יותר חיזק את זכותה לעתור לבית המשפט.
בשני צדי הוויכוח
מתנגדי ההפלות, מטבע הדברים, לא אהבו את הפסיקה. ברני סמית’, מנהלת הארגון חיים יקרים, אמרה: “זהו יום עצוב מאוד בו בית המשפט פסק נגד הזכות לחיים של ילדים שטרם נולדו”. תומכי הזכות להפיל הגיבו בשמחה רבה. שרה יוארט אמרה שהיא חשה “הקלה רגשית גדולה” וש”זה לא היה מסע קל”. ארגון זכויות האדם אמנסטי בירך גם הוא על ההחלטה.
אז מה קורה עכשיו?
ובכן, במקביל לסיפור הזה, כדאי להזכיר שביולי קרה עוד דבר. כזכור או שלא כזכור, אסיפת צפון אירלנד והממשלה הצפון אירית לא מתפקדות כבר שנתיים וחצי בגלל מאבקי כוח בין ה-DUP לשין פיין. הפרלמנט הבריטי ניצל את העניין כדי להעביר תיקון, שקובע שאם עד ה-21 באוקטובר הגופים האלו לא יחזרו לתפקוד, הממשלה הבריטית תצטרך לקבוע תקנות שישוו את החוקים הנוגעים להפלות ולנישואים הומוסקסואליים (שגם הם לא חוקיים בצפון אירלנד) לשאר הממלכה. ה-21 באוקטובר עוד רגע פה, וכרגע לא נראה שהמפלגות הרלוונטיות עומדות להגיע לפריצת דרך כלשהי.
בית המשפט העליון, בפסיקתו, היה מודע לעניין הזה. לכן, השופטת קיגן נמנעה מלתת הכרזה רשמית על אי ההלימה בין החוק הצפון אירי לבין האמנה, לפחות בשלב הזה. אין לבית המשפט העליון צורך לפסוק באופן רשמי שחקיקה שככל הנראה בקרוב תצא מחייהם של תושבי האזור מנוגדת לזכויות אדם וצריכה להשתנות. בהתחשב בעובדה שמערכת המשפט הבריטית מעדיפה לא להתערב בתכני החקיקה אלא בעניינים פרוצדורליים בלבד, פתרון שמגיע מהרשות המחוקקת נוח עבור בית המשפט בהרבה.
זה אומר שבגדול, כרגע לא משתנה שום דבר. הפסיקה היא יותר תעודת ביטוח: יש לתומכות ותומכי הזכות להפיל לאן לפנות במקרה שמחר בבוקר איכשהו ה-DUP והשין פיין יגיעו להסכם, ואז ה-DUP תשתמש בווטו המובנה שלה* כדי לחסום כל ניסיון להתיר הפלות. זה מאוד משמעותי. כמובן, במקרה כזה לא בטוח שבית המשפט ישווה את זכויות ההפלה בצפון אירלנד לזכויות ההפלה בשאר הממלכה, אלא רק סעיפים רלוונטיים לאמנה. אבל, גם זו תהיה התקדמות.
מן הסתם, יש לזה גם השלכות יותר רחבות בכל הנוגע למאבק למען הזכות להפיל. שזה, גם, לא מעט בכלל.
*באסיפת צפון אירלנד, חלק מהחוקים צריכים לעבור לא ברוב רגיל, אלא ברוב דו-גושי. כלומר, לקבל רוב הן בגוש היוניוניסטי והן בגוש הלאומני. בגלל של-DUP יש רוב מוחלט בגוש היוניוניסטי ולשין פיין רוב מוחלט בגוש הלאומני, הדבר למעשה מעניק לשתי המפלגות זכות וטו בחקיקות רבות.