היום (ד’), בוריס ג’ונסון סוף-סוף פרסם תשתית לתכנית קונקרטית שתחליף את ה-backstop בהסכם היציאה מהאיחוד האירופי. התכנית תכניס את צפון אירלנד לתקופת מעבר לאזור משותף עם הרפובליקה האירית שיהיה כפוף לאיחוד, ובסוף התקופה יוקם גבול לא לגמרי פתוח אבל עם כמה שפחות נקודות בידוק. כעת, התכנית הזו עומדת בפני שלושה מכשולים עיקריים: האיחוד האירופי הלא מתלהב, הפרלמנט המשותק והפוליטיקה הבעייתית של צפון אירלנד. אבל ג’ונסון, מבחינתו, הרוויח נקודות במשחק ההאשמות | צילום: דאונינג 10
אתם אולי לא תאמינו – גם אני התקשיתי להאמין – אבל בוריס ג’ונסון פרסם את התכנית שלו לברקזיט, כשפרסם את המכתב ששלח לנשיא הנציבות האירופית ז’אן-קלוד יונקר. כלומר, ממש תכנית, עם פרטים ונושאים ספציפיים ולא רק מילות קסם כמו “טכנולוגיה” או “אני לא מקיים משא ומתן בפומבי”. זו הפעם הראשונה שבה ג’ונסון לא רק מספר שיש התקדמות, אלא גם חושף משהו קונקרטי לציבור. ככל הנראה לא במקרה, המסמך התפרסם אחרי הסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה (בו שר החוץ דומיניק ראב השיב בשמו של ג’ונסון), כך שחברי הפרלמנט מטעם האופוזיציה יצטרכו להמתין מעט לפני שיוכלו לצלוב את הממשלה על ההצעה הנוכחית.
אז מה ג’ונסון מציע?
אז ככה: אחרי שג’ונסון מספר (ולא בפעם הראשונה) כמה ה-backstop זה רעיון נוראי וכולי, הוא עובר להציע הסדר חדש לגבול בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית, שכולל חמישה אלמנטים. ראשית, נאמנות להסכם יום שישי הטוב. שנית, מחויבות לשיתוף הפעולה בין הממלכה המאוחדת לאירלנד. שלישית, הקמת אזור רגולטורי משותף לכל האי האירי, שבכל זמן קיומו יסיר את הצורך מהגבול קשיח בתוכו. באזור הזה, צפון אירלנד למעשה תהיה כפופה לרגולציות של האיחוד האירופי. רביעית, ההסדר הכולל יתבסס על אישורם של אלו שיושפעו מזה. כדי להבטיח זאת, אסיפת צפון אירלנד תצטרך לאשר את ההסדר לפני שייכנס לתוקף, וכמו כן כל ארבע שנים. חמישית, בסוף תקופת המעבר, צפון אירלנד תהיה כפופה למכסים הבריטיים, לא האירופיים.
לאחר מכן, ג’ונסון פונה לדבר על הצורה הסופית של הגבול בין הרפובליקה האירית לצפון אירלנד. החזון שלו הוא גבול יחסית פתוח, עם מספר נקודות לבדיקת מכס לסחורות מסוימות. תקופת המעבר, כך ג’ונסון, למעשה תוקדש למשא ומתן על הצורה המדויקת של הגבול הזה. ג’ונסון מודע לכך שהוא מציע שינוי לסדר שקיים כעת באי האירי, והביע תקווה שהצעתו תפריע עד כמה שפחות לאנשים שחיים שם.
ג’ונסון מסכם בכך שההצעה שלו מכבדת את החלטת הציבור לצאת מהאיחוד האירופי, תוך כדי הפגנת פרגמטיות לגבי הסיטואציה באירלנד. מבטיחים אחידות בכל האי האירי בזמן תקופת המעבר. האיחוד האירופי לא יוכל לכפות את עצמו על בריטניה (בניגוד ל-backstop). בריטניה תהיה עצמאית לחלוטין מהאיחוד. הגבול בצפון אירלנד יישאר פתוח בצורה כזו או אחרת. לכן, ג’ונסון מקווה שההצעה שלו תוכל להוות את הבסיס למשא ומתן על הסכם חדש.
Today PM @BorisJohnson has set out a fair and reasonable compromise for replacing the backstop so we can get Brexit done by 31 October.
Read the PM’s letter to the EU ⬇️ pic.twitter.com/JgFLpoNjUx
— UK Prime Minister (@10DowningStreet) October 2, 2019
משמעויות
קודם כל, חייבים להגיד, מעבר לכך שג’ונסון באמת הציג מתווה לתכנית (גם אם בקווים מאוד כלליים ובחלקם מעורפלים) ולא רק אמר מה לא, הוא גם הראה נכונות להתפשר. הרעיון של צפון אירלנד תחת חוקי האיחוד, עם גבול פנימי בין האי הבריטי לצפון אירלנד, עלה עוד בימיה של ת’רזה מיי, ונכנס באופן חלקי ל-backstop, ועד כה נדחה על-ידי הברקזיטרים. ה-DUP, מפלגה יוניוניסטית, ממש לא הראתה התלהבות מהרעיונות האלו. והנה: כעת ג’ונסון מציע, לפחות לתקופה זמנית ובאישור הפרלמנט המקומי, חסות אירופית לאזור. ההבדל הוא שכעת מדובר בהסדר זמני בעיקרו, בלי “ליתר ביטחון” ובלי אלמנטים אחרים שעוררו התנגדות. מעבר לכך, העובדה שזה לא תלוי רק בממשלה הבריטית אלא גם באסיפת צפון אירלנד עשוי להוריד התנגדויות רבות.
ובמערכת הפוליטית
ז’אן-קלוד יונקר בירך על הכיוון הפרגמטי של ג’ונסון, אבל טען שיש בכיוון הזה כמה נקודות בעייתיות. אני לא מומחה להלך הרוח באיחוד האירופי, אבל יש מקום להניח שלא יתלהבו שם מהרעיון של עמדות מכס בגבול, גם אם הן יהיו מעטות ורבות מהן אלקטרוניות. מצד שני, היה קשה להניח שג’ונסון יביא משהו שמתקרב לפתרון קונקרטי, אז לכו תדעו.
אבל בואו נגיד שג’ונסון ומישלה ברנייה יגיעו להסכמות. האם לג’ונסון יהיה רוב בפרלמנט? עקרונית, לפני השעייתם של שמרנים שהצביעו נגד הממשלה בנושא הברקזיט, ממשלת ג’ונסון הייתה במיעוט של מושב אחד בפרלמנט. אמת, קנת’ קלארק, אבי בית הנבחרים ואחד מאותם מושעים, הבטיח היום להצביע בעד עסקה אם ג’ונסון יעמיד אחת להצבעה. סביר להניח שמושעים רבים יעשו כמוהו, ואז אולי גם יקבלו מחדש את מקומם במפלגה. אבל גם במקרה שכל המושעים יעשו כך, ג’ונסון יצטרך קולות מהאופוזיציה, ויותר מאחד בלבד, שכן חלק מהמושעים, כמו סם ג’ימה, ערקו לליברל-דמוקרטים. יכול להיות מאוד שחברי לייבור כמו סטיבן קינוק יצביעו בעד ההסכם, אבל לא ברור בכלל שיהיו מספיק כאלה. ג’רמי קורבין ככל הנראה לא יתמוך בעניין. הוא אמר שהוא מתקשה לראות איך האיחוד יסכים למתווה, וגם טען שההצעה לא באמת מפרטת איך היא תשמור על הסכם יום שישי הטוב.
ה-DUP, בסך הכל, הראו תמיכה בכיוון החדש של ג’ונסון. הם מאוד העריכו את הסיי שיינתן לאסיפת צפון אירלנד בנושא הזה. עם זאת, הם הזהירו שיהיה צורך בשיתוף פעולה בין היוניוניסטים (בעיקר ה-DUP) לבין הלאומנים (בעיקר השין פיין). זה לא עניין כל כך פשוט, בהתחשב בעובדה שלמעלה משנתיים וחצי שתי המפלגות לא מצליחות לשתף פעולה כדי להחזיר את הממשלה המקומית של צפון אירלנד לתפקוד. השין פיין, אגב, רוצים להישאר באיחוד האירופי, כך שלא בטוח שימהרו שם לקפוץ על ההסכם. כלומר, למרות שיש לג’ונסון סיכוי להעביר את ההסכם בפרלמנט, לא בטוח שהוא בכלל ייכנס לתוקף בגלל הפוליטיקה הצפון אירית.
יהיה הסכם?
אני בספק. אם לסכם את מה שכתבתי לעיל, בפני ג’ונסון עומדים שלושה מכשולים מרכזיים. ראשית, האיחוד האירופי. שנית, ההרכב הפרלמנטרי. שלישית, הריב בין ה-DUP לשין פיין. אני מתקשה לראות איך ההסכם הזה מצליח לעבור את שלושת השלבים. הדבר משחק לטובתו של ג’ונסון בעיקר ברמת משחקי ההאשמות שהוא מאוד מחבב. איך שלא יסובבו את זה, ג’ונסון יוכל לספר שהוא עשה את החלק שלו. אלו האנשים הקשים באיחוד האירופי, או האופוזיציה האימפוטנטית, או הלאומנים של השין פיין, שאשמים בזה שאין הסכם. זה גם עשוי לשים טריז בין השמרנים המורדים לבין מפלגות האופוזיציה, שכן הרטוריקה של אנשים כמו קנת’ קלארק היא שהם הצביעו בעד ברקזיט, כי הם הצביעו בעד הסכם היציאה של מיי. לא בטוח שהוא ושכמותו ישמחו לשתף פעולה עם קורבין אם הוא מתכוון להמשיך להצביע נגד כל הסכם שיובא בפניו.
לכן, גם אם לא יהיה הסכם בסופו של דבר (התרחיש הסביר ביותר), ג’ונסון מצדו עשה מהלך פוליטי חכם, שישרת אותו היטב בבחירות שנמצאות ממש מעבר לפינה.
ועוד דבר אחד
לפי ה-BBC, הפרלמנט יושעה שוב ביום שלישי ה-9 באוקטובר, ויישאר כך למשך חמישה ימים, עד יום שני ה-14 באוקטובר. אז יתקיים נאום מן הכס. הפעם, יש לציין, מדובר באורך מקובל של השעיית הפרלמנט לפני הנאום המדובר, כך שאפילו אם יהיו עתירות ובית המשפט יתכנס לדון בעניין באותו היום, הוא כנראה יפסוק לטובת הממשלה.