חדשות בקטנה: האיחוד האירופי ממשיך להערים קשיים על בוריס ג’ונסון, כשהוא חושף ג’ונסון בקלונו בכל הנוגע להתקדמות המו”מ על הברקזיט, ומסרב לבקשה של שר הברקזיט להוציא את ה-backstop מהעניין. בית המשפט העליון צפוי להחליט בקרוב האם השעיית הפרלמנט חוקית, אבל עורכי הדין של הממשלה כבר אמרו שלא בטוח שג’ונסון יכבד את הפסיקה. הארייט הרמן, המעוניינת להחליף את ג’ון ברקו בתפקיד יו”ר בית הנבחרים, נתקלה בהתנגדות של סניף הלייבור המקומי של מחוז הבחירה שלה, אך היא נחושה להמשיך הלאה. הפגנות תלמידים בנושא משבר האקלים מתקיימות ברחבי העולם, ובממשלה קראו לתלמידים לחזור לבית הספר. ודייוויד קמרון שוב מעורר סערה, לאחר שסיפר שבמשאל העם על עצמאות סקוטלנד הוא ביקש מהמלכה שתסייע לו לשמור על בריטניה מאוחדת | צילום: דאונינג 10
נפגשים בבריסל
אחרי שמוקדם יותר השבוע, בוריס ג’ונסון נפגש עם נשיא הנציבות האירופית ז’אן-קלוד יונקר בלוקסמבורג, היום (ו’) נפגש בבריסל שר הברקזיט סטיבן ברקלי עם הנושא ונותן מטעם האיחוד מישל ברנייה. ברקלי אמר שהוא מקווה שהאיחוד לא יהיה “נוקשה” לגבי ההסכם, ואמר שלא יהיה צורך לסגור את הפרטים של האלטרנטיבה ל-backstop לפני סוף 2020. כדי רגע לתרגם את דבריו של ברקלי: בהסכם היציאה אליו הגיעה ת’רזה מיי, ה-backstop הוא הסדר שאמור להיכנס לתוקפו רק בסוף 2020, אחרי תקופת מעבר בה בריטניה תמשיך להיות כפופה לאיחוד המכסים ועוד מספר אלמנטים של האיחוד. עד 2020, בריטניה והאיחוד אמורים למצוא אלטרנטיבה ל-backstop, ורק אם לא תימצא כזו אז להפעיל את ה-backstop. ברקלי למעשה מבקש שהאיחוד ישאיר את ההסכם של מיי על כנו, אבל יוציא את ה-backstop, ושאם לא ימצאו אלטרנטיבה עד סוף 2020 אז בריטניה פשוט תצא החוצה בלי הסדר. שלא במקרה, האיחוד הודיע על סירובו להסכם בלי ה-backstop.
במקביל, האיחוד ממשיך לתקוע סיכות בבלונים שבוריס ג’ונסון מנסה להפריח. ג’ונסון ממשיך להתעקש שיש התקדמות בשיחות עם האיחוד האירופי. סיימון קובני, שר החוץ וסגן ראש הממשלה של הרפובליקה האירית, טען שמנהיגי האיחוד עדיין “מחכים להצעות רציניות” ולמרות השיפור בנימה של השיחות, הגורמים הפוליטיים עדיין רחוקים מאוד מהסכם. לג’ונסון זה לא עושה טוב, כי זה רק מחזק את טענות האופוזיציה שהמו”מ לא מתקדם לשום מקום, ושממשלת ג’ונסון נוסעת בשעטה לעבר יציאה ללא הסכם.
מה יהיה עם הפרלמנט?
בשלושת הימים האחרונים (ג’-ה’) התקיים שימוע בבית המשפט העליון לגבי השעיית הפרלמנט על-ידי בוריס ג’ונסון. השאלה שעומדת לפתחו של בית המשפט היא האם העצה שג’ונסון נתן למלכה לגבי השעיית הפרלמנט היא חוקית. בדיון, עורך הדין מטעם הממשלה אמר שבוריס ג’ונסון עשוי לסרב לכנס את הפרלמנט אם בית המשפט יחליט שההצעה הייתה לא חוקית, ופשוט יבקש מהמלכה להשעות אותו שוב. עורכי הדין שעתרו נגד ההשעיה טענו שאם ייפסק שההצעה להשעות את הפרלמנט הייתה לא חוקית, יו”ר בית הנבחרים יוכל לעקוף את הממשלה ולכנס את הפרלמנט על דעת עצמו.
כל זה, כמובן, דיון תאורטי. אין שום הבטחה שבית המשפט העליון יפסוק נגד ההשעיה. נכון, זה שימוש דיי מסריח בכלי של ההשעיה, אבל כשר. גם ממש לא חסר תקדים. מעבר לכך, בית המשפט העליון הבריטי לא נוטה להיכנס לסוגיות פוליטיות, ולכן מדובר בטריטוריה שלא נוחה לו. לכן, ישנו סיכוי סביר ביותר שהממשלה תנצח במשפט, והדיון האם הפרלמנט יתכנס מחדש יהפוך ללא רלוונטי.
לאתגר את מדאם ספיקר
אם אתם זוכרים, בשבוע שעבר הודיע יו”ר בית הנבחרים ג’ון ברקו על כוונתו לפרוש עד ה-31 באוקטובר או עם הבחירות, מה שיבוא קודם. כעת, מתחיל הסיבוב להחליפו. מספר חברי פרלמנט הודיעו על כוונתם לרשת את ברקו, ואחת מהם היא הארייט הרמן ממפלגת הלייבור. מי שפחות אהבו את זה היו חברי הסניף המקומי של מחוז הבחירה שלה, קמברוול ופקהאם (לונדון), שהצביעו בעד פרישתה מהמרוץ. הם גם רמזו שהם יכולים להעמיד מטעם הלייבור מתמודד/ת מטעם המפלגה כדי לאתגר את הרמן. הדבר מנוגד למוסכמה, לפיה לא מציבים מועמדים במחוז הבחירה של יו”ר בית הנבחרים, ורק מפלגות קטנות שוברות לעתים את המוסכמה. הסיבה של הסניף המקומי להחליט כך, ככל הנראה, היא שלפי המוסכמה היבחרות לתפקיד היו”ר גוררת אחריה פרישה מהמפלגה, מה שאומר שאם הרמן תנצח, ללייבור תהיה חברת פרלמנט אחת פחות.
אבל לא אחת כמו הארייט הרמן, האישה בעלת הוותק הגדול ביותר בבית הנבחרים ומי שכיהנה בשלל תפקידי מפתח, תיסוג בגלל איומים כאלו. היא הודיעה שאין בכוונתה לפרוש מהמרוץ להחליף את ברקו. היא הבטיחה שהיא לא תזנח את מחויבותה למחוז הבחירה שלה, והסבירה שחשוב שבתפקיד היו”ר יהיה מישהו שיבטיח את חובתה של הממשלה לתת דין וחשבון לפרלמנט, מחויבות אותה בכוונתה למלא. כשג’רמי קורבין נשאל על האפשרות להריץ מולה מועמד/ת מטעם הלייבור במקרה שתזכה בתפקיד, קורבין השיב ש”המסורת היא שהיו”ר לא מאותגר על-ידי מפלגות אחרות”. לא לגמרי מתחייב, אבל יכול להתפרש כהצהרת כוונות כלשהי.
ילדים למען הכדור
היום מתקיימות הפגנות ברחבי העולם בנושא משבר האקלים. הדבר כולל תלמידים שלא הגיעו לבתי הספר ועובדים שעזבו את מקום עבודתם כדי להפגין בעד “צדק סביבתי”. בריטניה נמצאת גם היא במוקדי ההפגנות. יש לכך חשיבות, שכן בחודשים האחרונים הפוליטיקאים הבריטיים מתייחסים ברצינות לנושא הסביבתי, ובמאי בריטניה נהייתה למדינה הריבונית הראשונה שהכריזה על מצב חירום אקלימי (הממשלות הלא ריבוניות של סקוטלנד ו-וויילס הקדימו אותה מעט).
השמרנים היו סקפטיים למדי לגבי ההפגנות. השר במשרד העסקים, האנרגיה וצמיחה נקייה קוואזי קווארטנג טען שקולם של המפגינים נשמע, אך שהוא לא יכול “לקדם אנשים שעוזבים את בית הספר”, כי חינוך, לדבריו, זה חשוב. חבר הפרלמנט השמרני ניק גיב, טען שגם הוא חולק את התשוקה של המפגינים לנושא הסביבתי, אך שהוא חושש שאובדן יום הלימודים הזה יפגע בציוני המפגינים ב-GCSE (הסוג-של-מקבילה הבריטית לבחינות הבגרות). לא מדובר במשהו חדש: ת’רזה מיי טענה דבר דומה בהפגנות שהתקיימו מוקדם יותר השנה. הטיעון השמרני נוטה לפספס את העיקר: התלמידים שובתים, כי הם חוששים שאם לא ייעשה דבר בנושא משבר האקלים, הציונים שלהם לא יועילו להם כי כדור הארץ ייהרס. לכן, כדי לשכנע את התלמידים להישאר בבית הספר, יש לשכנע שנעשה מספיק בעניין. בפועל, סביר להניח שלממשלות פשוט פחות נוח עם הפגנות.
מפלגות האופוזיציה הבינו באיזה צד מרוחה החמאה הפוליטית, ודווקא הצטרפו להפגנות. הלייבור, הליברל-דמוקרטים והירוקים לקחו חלק בהפגנות, וג’רמי קורבין אף נאם במסגרתן מחוץ לארמון וסטמינסטר. בטוויטר שלו, קורבין צייץ על “נוער נפלא”, שלא נותן לנושא הסביבתי לרדת מסדר היום. קורבין התחיל לשים דגש על הנושא הסביבתי ממש בחודשים האחרונים, ואין ספק שהוא מבין – מעבר לעובדה שמדובר בנושא חשוב – את הפוטנציאל הפוליטי הטמון בו.
This #ClimateStrike is inspiring – full of young people who are demanding change to protect our planet and their future.
Labour will honour that demand by kickstarting a Green Industrial Revolution. pic.twitter.com/avaExj8wKe
— Jeremy Corbyn (@jeremycorbyn) September 20, 2019
זיכרונות מסקוטלנד
דייוויד קמרון ממשיך לייצר רעש. אתמול (ה’) הושקה האוטוביוגרפיה הפוליטית של קמרון, “לציטוט”. לקראת צאת הספר, קמרון התחיל לפתוח את הפה לגבי הברקזיט, ויצר לא מעט רעש. במקביל, ה-BBC הכין תכנית דוקומנטרית על סדרת ההחלטות שהביאו את קמרון לקיים את משאל העם. בתכנית הזו, עלה לדיון גם משאל העם על עצמאות סקוטלנד מ-2014, שציין השבוע חמש שנים לעריכתו. קמרון סיפר שהוא חיפש עזרה מהמלכה כדי להבטיח את הניצחון של מתנגדי העצמאות במשאל. לדבריו, הוא לא ביקש משהו שיתפרש כלא חוקתי, אלא יותר בכיוון של “הרמת גבה” לגבי האפשרות של עצמאות סקוטית, שאולי “תעשה את ההבדל”. המלכה אמרה לפני משאל העם שעל המצביעים “לחשוב היטב על העתיד” כשהם מקבלים את ההחלטה.
קשה להגיד שבבית המלוכה שמחו מהחשיפה הזו של קמרון. ארמון בקינגהאם אמנם לא הוציא שום תגובה רשמית, אך מקור סיפר ל-BBC שהמלכה לא ראתה את ההודאה הזו של קמרון בעין יפה, בטענה שזה “לא משרת אף אחד” להפוך את השיחות הקבועות בין ראש הממשלה למלכה פומביות. בתגובה לכך, קמרון עצמו הודה שייתכן שהוא חשף “יותר מדי” על שיחתו עם המלכה. ייתכן. גם השר הראשון הקודם של סקוטלנד, אלכס סלמונד, שהתפטר עקב ההפסד של תומכי העצמאות במשאל העם, הביע מורת רוח מהעניין. לדבריו, קמרון “הפר כל חוק בספר” כדי לנצח במשאל, ובמקביל אמר שהמלכה התנהגה כמצופה ממנה (כדאי לציין שרבים מתומכי העצמאות הם לויאליסטים, ומעוניינים להמשיך להיות חלק מהכתר הבריטי, בדומה לאוסטרליה וקנדה). בהתחשב בעובדה שגם דעותיו על הברקזיט לא מתקבלות יפה בציבור, יכול להיות שבקרוב קמרון יצטרך לחזור לשתיקה שאפיינה אותו בשלוש השנים האחרונות.