לקראת שיבה

מחר יחזור הפרלמנט הבריטי מפגרת הקיץ, לטובת מה שנראה כמו שבוע סוער: הפרלמנט נגד הממשלה. האופוזיציה מתכננת לנסות להשתלט על לוח הזמנים כדי להעביר חקיקה שתחייב את בוריס ג’ונסון לבקש הארכה. ג’ונסון מצדו, מאיים על חברי פרלמנט שמרנים שמתכוונים למרוד בממשלה שהם לא יזכו לרוץ בעוד בחירות מטעם המפלגה אם יחברו לאופוזיציה. השר מייקל גוב רומז שייתכן שהממשלה לא תמלא אחר ההוראות שתקבל מהפרלמנט. ובינתיים, עולה גם האפשרות שהממשלה מתכוונת ליזום בחירות פתע. בלייבור מאוד מעוניינים, אבל טוני בלייר מנסה לשכנע את ג’רמי קורבין לרדת מהעניין | צילום: הפרלמנט הבריטי

מחר (ג’) ישוב הפרלמנט הבריטי מפגרת הקיץ, והו מה שמחכה לפרלמנט הזה. כזכור, בשבוע שעבר בוריס ג’ונסון ביקש מהמלכה להשעות את הפרלמנט החל מאמצע השבוע הבא, וזו נעתרה לבקשתו. המונרכים תמיד נעתרים. בכל מקרה, זה אומר שעבור מפלגות האופוזיציה ומתנגדי יציאה ללא הסכם במפלגת השלטון, הולך להתחיל מחר לוח זמנים צפוף. אז הנה כל מה שחשוב לדעת לקראת מחר.

תכניות האופוזיציה

בשבוע שעבר, יום לפני שבוריס ג’ונסון ביקש מהמלכה להשעות את הפרלמנט, חברי האופוזיציה הגיעו להסכמה: הכיוון הראשון אותו יש לנסות הוא חקיקה. הכוונה היא, בדומה למה שהפרלמנט עשה לת’רזה מיי מוקדם יותר השנה, להכריח את הממשלה לבקש דחייה במועד היציאה מהאיחוד האירופי. מאחר שהממשלה היא זו שמנהלת את לוח הזמנים של הפרלמנט, האופוזיציה תצטרך ראשית לנסות להשיג שליטה בלוח הזמנים של הפרלמנט.

הדבר כבר נוסה מוקדם יותר השנה, לאחר שדומיניק ראב כמתמודד במרוץ לראשות המפלגה השמרנית הצית את החשש מהשעיית הפרלמנט. ג’רמי קורבין, יחד עם מפלגות האופוזיציה האחרות ומספר חברי פרלמנט שמרנים, ניסה לתת לאופוזיציה שליטה על לוח הזמנים כדי להעלות הצעות חוק שימנעו את האפשרות. אז, בגלל מספר שמרנים שהחליטו לחזור בהם מהתמיכה, כמו רורי סטיוארט, הדבר לא צלח. אבל, אולי עכשיו, כשהסיכון של יציאה ללא הסכם גדול יותר, ונעשה שימוש בכלי ההשעיה, אולי בכל זאת מספיק שמרנים יעברו לצדה של האופוזיציה.

הדבר לא מקובל חוקתית. לרוב לאופוזיציה יש ימים המוקדשים לה, והיא לא אמורה להשתלט על לוח הזמנים של הממשלה. זו גם הייתה הסיבה הרשמית של רורי סטיוארט לכך שלא הצביע עם האופוזיציה בסופו של דבר. מצד שני, בוריס ג’ונסון לחלוטין מתח את הגבולות בכל הנוגע למאזן בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת – גם אם הוא לא הראשון – שכבר לא נראה שלמישהו אכפת לשבור עוד כמה כלים חוקתיים כדי לפתור את המשבר החוקתי הזה.

סנקציות נגד מורדים

הפוליטיקה הבריטית תמיד נשענה על בקבנצ’רס שמורדים בהנהגת מפלגתם, בין אם מפלגתם היא מפלגת השלטון או מפלגת האופוזיציה העיקרית. כלומר, חברי המפלגה ירשו לעצמם להצביע נגד עמדת מפלגתם, גם אם הם מסתבכים עם מצליפי הסיעה בשל כך. אדוארד הית’ היה כזה בממשלתה של מרגרט ת’אצ’ר. ג’רמי קורבין היה כזה כאשר טוני בלייר וגורדון בראון הנהיגו את הלייבור. בוריס ג’ונסון התפטר מהממשלה כדי שיוכל להיות כזה אל מול מדיניות הברקזיט של ת’רזה מיי. אבל, ג’ונסון הודיע שבכל הנוגע לברקזיט, אין שום מקום במפלגה השמרנית למורדים.

מה מתוכנן? ג’ונסון דאג הזהיר שחברי מפלגה שיצביעו נגד הממשלה בנושא יושעו מהמפלגה ולא יזכו לרוץ מטעמה בבחירות הבאות. הטעמים דיי מובנים: הרוב הפרלמנטרי של ג’ונסון עומד על מושב אחד, ולכן בניגוד לת’אצ’ר או בלייר, הוא לא יכול להרשות לעצמו מורדים. לכן, הוא מוכן להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותו כדי למנוע מהמורדים לתקוע לו מקלות בגלגלים. כמו כן, לפי ג’ונסון, הרעיון שהפרלמנט יעצור יציאה ללא הסכם מקשה על עמדת בריטניה מול האיחוד בניסיון להשיג הסכם.

אבל, כמובן, הדבר גרם לתרעומת. ראשית, יש חשש מפיצול במפלגה השמרנית, כשחברי המפלגה הרימיינרים פשוט ייצרו גוף פוליטי חדש. דבר דומה כבר קרה ב-1999, כתגובה לגישה האירוסקפטית של ראש המפלגה דאז ויליאם הייג. מספר חברי מפלגה שכיהנו בפרלמנט האירופי התפטרו מהמפלגה, במטרה לרוץ ככוח עצמאי בבחירות לפרלמנט האירופי של 1999. הצלחת המפלגה החדשה לא הייתה מרשימה. הפעם זה עלול ללכת יותר טוב, בעיקר אם המורדים ימצאו לעצמם מקום בקרב הליברל-דמוקרטים. בנוסף לחשש הזה, עלתה גם הטענה שג’ונסון מתנהג בצביעות, בהתחשב בעובדה שבממשלה החדשה יושבים שרים רבים שהצביעו בזמנו נגד המשמעת הסיעתית.

לא בטוח שזה יעבוד לג’ונסון: יש לא מעט מורדים שהצהירו שהם מוכנים לקחת את הסיכון. הם טוענים שהם שמים את המדינה לפני המפלגה ולפני הקריירה האישית שלהם. אם הם יעמדו במילתם, הם יהפכו לגיבורים במחנה הרימיינרי.

ועוד ריב עם המורדים

אתמול (א’), בוריס ג’ונסון היה אמור להיפגש עם קבוצת המורדים בראשות שר האוצר לשעבר פיליפ האמונד. זאת, במטרה לתת מענה לחששותיהם ולהבטיח להם שבכוונתו להשיג הסכם יציאה חדש. ברגע האחרון הוא ביטל. למה? כי שר המשפטים לשעבר דייוויד גוק אמר בריאיון ל-BBC שבכוונתו להצביע עם אלו שינסו לחסום יציאה ללא הסכם. לדברי דאונינג 10, זו הסיבה לביטול. דובר מטעם קבוצת המורדים טען שהדבר מראה שהממשלה לא באמת רוצה להתפשר או להשיג הסכם.

החוק הוא המלצה

איום על שמרנים מורדים הוא ממש לא הסוף. נגיד שהאופוזיציה תשתלט על לוח הזמנים. נגיד. ונגיד שכך האופוזיציה תכפה על בוריס ג’ונסון לבקש מהאיחוד האירופי דחייה ביציאה. נגיד. אז בואו נגיד עכשיו, שג’ונסון יחליט שהוא מתעלם מהחלטת הפרלמנט. ביזארי? כי יש חשש שבדיוק את זה מתכננים. אתמול, השר מייקל גוב התראיין ל-BBC, ונשאל אם הממשלה תכבד את החלטת הפרלמנט. גוב ענה שצריך לחכות ולראות מה תוכן החקיקה. כלומר, יכול להיות שהממשלה תכבד את החקיקה, אבל אולי לא.

זו לא הפעם הראשונה שאופציות של התעלמות מהפרלמנט עולות. בשבוע שעבר פורסם שבממשלה שוקלים לבקש מהמלכה שלא לאשר חקיקה מהסוג הזה, אם תעבור בפרלמנט. זה בנוסף לספקולציות שרצות כבר זמן רב, שאם הפרלמנט יפיל את הממשלה בהצבעת אי-אמון, ג’ונסון עשוי לסרב להתפטר. טכנית, אין לו חובה חוקית לעשות זאת, אבל זו המוסכמה. אם כלי ההשעיה הוא לקונה ידועה היטב שפוליטיקאים לא התאמצו לטפל בה עשורים, הצעדים האלו של ג’ונסון הם כבר באמת בתחום המובהק של שבירת כל הכללים. ייתכן שחלק מהמעשים הם חוקיים, אבל הם קטסטרופה חוקתית.

למה? כפי שכתב ד”ר רוברט סאונדרס מאוניברסיטת קווין מרי בלונדון, צריך לזכור שבריטניה היא דמוקרטיה פרלמנטרית, כלומר שהממשלה מקבלת את המנדט שלה מהפרלמנט. אין לה מנדט בנפרד כמו בארצות הברית. לכן, מהרגע שהיא פועלת נגד הפרלמנט, היא פועלת נגד הגוף שהעניק לה מנדט. אמת, יש לה גם מנדט ממשאל העם לצאת מהאיחוד האירופי, אבל משאל העם לא אמר מתי ואיך יש לצאת, ולכן כל עוד לא ביטלו את הפעלת סעיף 50, אין בגידה אמיתית במנדט שניתן. אם ג’ונסון אכן ינקוט בצעדים הללו, ג’ונסון יפעל בפועל נגד המנדט שניתן לממשלתו.

בכל מקרה, יש לציין שקבלת דחייה מותנית בהסכמת האיחוד האירופי. אפשר להכריח את בוריס ג’ונסון ללכת ולבקש הארכה, אי אפשר להכריח אותו לבקש אותה באופן שישכנע את האיחוד להסכים. לכן, ג’ונסון יכול לצפצף על הפרלמנט בהרבה מאוד דרכים, ואת חלקן יהיה קשה להוכיח.

אולי בחירות?

ספקולציה נוספת שנמצאת באוויר היא שהממשלה תיזום הליכה לבחירות, בעיקר במקרה בו האופוזיציה תנצח. ממש בזמן כתיבת שורות אלו, הקבינט דן בדאונינג 10. האם על בחירות מוקדמות? אולי. הכל בגדר השערות ושמועות כרגע. מה שאנחנו יודעים זה שהקבינט דן בתגובות האפשריות לעובדה שיש מספר מכובד של חברי פרלמנט שמרנים שמתכוונים להצביע נגד הממשלה. הוסבר, שהממשלה מתכוונת להתייחס להצבעות שמתוכננות למחר כאל הצבעות אמון.

אם הממשלה תיזום הליכה לבחירות מוקדמות, יהיה צורך לקבל אישור משני שליש מהפרלמנט. סביר להניח שהלייבור יעניקו את האצבעות שלהם, בהתחשב בעובדה שהם דורשים בחירות כאלו עוד לפני שת’רזה מיי התפטרה. השאלה אם באמת משתלם ללייבור לעשות את זה. במפלגת הלייבור טוענים שכן. אתמול, כשהזכירו לשר האוצר בממשלת הצללים, ג’ון מקדונל, שהלייבור מפגרים בסקרים, מקדונל הזכיר שגם בבחירות 2017 הלייבור פיגרו בסקרים, ועובדה שהצליחו יפה מאוד. לעומת זאת, ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר דחק היום בג’רמי קורבין שלא ללכת לבחירות, בטענה שפיצול קולות הרימיינרים ירסק את המפלגה ושמדובר במלכודת. לכן, הוא קרא לקיים משאל עם שני לפני הבחירות, בדומה לדרישה של מפלגות אחרות באופוזיציה. קורבין לא שועה לעצתו של בלייר, וטוען שבריטניה זקוקה לבחירות.

לסיכום

בריטניה מוצאת את עצמה במצב נדיר מאוד בדמוקרטיה פרלמנטרית: מלחמה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. לא מדובר במפלגת השלטון מול האופוזיציה, אלא בממשלה נגד הפרלמנט. בדמוקרטיות נשיאותיות, בהן הבחירות לכל רשות נערכות בנפרד, זה יותר נפוץ. בדמוקרטיה פרלמנטרית הממשלה נשענת על הפרלמנט, ולכן נדיר שהיא בקונפליקט מובהק איתו. לעתים הממשלה לא מצליחה להעביר חוקים, אבל זה אף פעם לא מגיע למצב מלחמה כמו כאן. אבל ברקזיט מוציא מהפוליטיקה, אמנות האפשר, את הבלתי יאומן ואת הבלתי אפשרי.

ועם זה, הולכים מחר לחזור לדיונים בפרלמנט.