גזענות מפלגתית ג’

מעבר לברקזיט: אחרי שעברנו על האנטישמיות במפלגת הלייבור ועל האסלאמופוביה במפלגה השמרנית, הגיע הזמן לסכם: כיצד המפלגות האלו משתמשות בגזענות של המפלגות האחרות ככלי ניגוח פוליטי? ובכן, מתקפות עם הקשר בעייתי והרבה מאוד ואטאבאוטיזם הן רק חלק מהסיפור. ומה המצב הכללי? מורכב | תמונה: ג’רד אלטמן

בהמשך השבוע הולך להיות עמוס עקב חזרתו של הפרלמנט מפגרת הקיץ והמהומות שחוללה השעיית הפרלמנט. עד אז, כמובטח – גם אם באיחור מה – הרי הפרק השלישי והאחרון בסדרת הפוסטים על הגזענות במפלגות השונות. והפעם: כיצד תופעות האנטישמיות בלייבור והאסלאמופוביה במפלגה השמרנית משמשות את המפלגות האלו במאבק הפוליטי זו נגד זו?

מתקפות

קודם כל, פשוט ביקורת שלא נותנת מנוח. הזירה המושלמת לכך היא הסשן השבועי של שאלות לראש/ת הממשלה. למרבה הצער, בוריס ג’ונסון נכנס לתפקידו כראש הממשלה יום לפני יציאת הפרלמנט לפגרת הקיץ, ולכן יהיה צורך להתבסס יותר על ימיה של ת’רזה מיי. עם זאת, קשה להאמין שג’ונסון ינקוט בגישה שונה.

לדוגמה, בסשן הלפני אחרון שלה כראשת הממשלה, ת’רזה מיי הכינה הפתעה לג’רמי קורבין כחלק מתשובתה לשאלתו הראשונה (שכן, ראש/ת האופוזיציה זכאי/ת לשש שאלות): באותו בוקר, פרסמו לורדים ממפלגת הלייבור מודעה בעיתון, שהיוותה כתב אישום חריף נגד מדיניותו של קורבין בכל הנוגע לאנטישמיות במפלגתו. השאלה של קורבין נגעה בכלל למשבר האקלים, אבל לאחר תשובה קצרה בנושא, מיי הקריאה בפני הפרלמנט (ובפני הצופים בבית) את המודעה, ובכך הפכה את האנטישמיות בלייבור לנושא המרכזי של הדיון בין השניים (למרות שקורבין התעקש להמשיך לשאול על שינוי האקלים). האם מדובר בנושא חשוב? כן. אבל קשה להתחמק מהתחושה שרגע לפני שהיא הולכת, מיי מצאה שיטה לעסוק יותר באופוזיציה מאשר במורשת שהיא עצמה משאירה.

הסשן גם שימש למתקפות מכיוון הלייבור. למשל, קאליד (ח’אליד) מחמוד, חבר הפרלמנט מטעם המפלגה, ניצל את אחד הסשנים כדי לשאול על האסלאמופוביה במפלגה, לאחר הסקר שמצא עד כמה היא גבוהה בתוך המפלגה. הוא שאל האם מיי תקבל חקירה חיצונית של התופעה במפלגה. זו לא הייתה הפעם הראשונה בה חברי פרלמנט מהספסלים האחוריים של הלייבור, לרוב מרקע מוסלמי בעצמם, ניצלו את הבמה כדי לתקוף את המפלגה השמרנית בנושא. אפזל קאן, לדוגמה, מעיד על עצמו כעקבי בנושא. כמו עם מיי, מדובר בנושא חשוב, ולהם יש גם יותר לגיטימציה להעלות אותו בתור אלו ששואלים את השאלות, אבל יש מי ששואלים איפה עובר הגבול בין ניצול הבמה לביקורת על הממשלה לבין ביקורת על מפלגת השלטון לצרכי בחירות.

ואטאבאוטיזם

היה ספק בכלל? מה הדרך הכי טובה להתחמק מזה שמאשימים את המפלגה שלך בגזענות? להזכיר שגם המפלגה האחרת מואשמת בגזענות. רוצים לקבל דוגמאות לאנטישמיות בלייבור? הכי טוב להגיד לחבר/ה במפלגה השמרנית שהמפלגתו/ה היא אסלאמופובית, והמידע על האנטישמיות בלייבור כבר יספק את עצמו. זה נכון גם בכיוון ההפוך, כמובן. אמנם אין סימטריה בין האנטישמיות בלייבור לאסלאמופוביה במפלגה השמרנית, אבל כשזה מגיע לוואטאבאוטיזם כבר אפשר להגיד שמתקרבים לאחת כזו.

לייבור נגד השמרנים

זוכרים את המתקפה שהוזכרה קודם, של מיי על קורבין בעקבות מכתב הלורדים? מה לדעתכם קורבין ענה? האם הוא הסתפק בהסברים על מה מפלגת הלייבור עושה כדי להתמודד עם התופעה? בוודאי שלא. לזה הוא בקושי העניק מס שפתיים של “מפלגת הלייבור מתנגדת לגזענות מכל סוג”, וגם סיפק קצת מידע על הרקורד של המפלגה בחקיקה אנטי-גזענית. אבל את הרוב, הוא הקדיש כדי להזכיר מה מצב האסלאמופוביה (וגזענויות נוספות) במפלגת השלטון. הוא כמובן לא פספס את ההזדמנות להזכיר את הרקורד הידוע לשמצה של מיי מימיה כשרת הפנים, עם מדיניות “האווירה העוינת”.

כאשר ב-BBC שודר תחקיר בן שעה על האנטישמיות בלייבור במסגרת התכנית “פנורמה”, היו מי שנחלצו להגנתו של קורבין. הקומיקאי מארק סטיל כתב טור לאינדיפנדנט, תחת הכותרת: “לא פלא שהאנטישמיות בלייבור קיבלה טיפול מ’פנורמה’ – הגזענות הטוֹרית (שמרנית – אב”מ) רבה מדי מכדי להיכנס בשעה”. וזו לא רק בחירת העורך לכותרת. בטור עצמו, לאחר שסיפק סטטיסטיקות לגבי גזענות במפלגה השמרנית, סטיל כתב: “זו חייבת להיות הסיבה לכך שכלי תקשורת מסוימים ו’פנורמה’ מקדישים כל יום לחקירת האנטישמיות בלייבור – הם יכולים לסקר את זה כי כמה מאות ניתנים לסיקור”. יום לפני כן, תהה אואן ג’ונס, כותב בגארדיאן ופעיל בלייבור, כיצד יכול להיות שהאסלאמופוביה במפלגה השמרנית לא מעוררת סערות כמו האנטישמיות בלייבור.

שמרנים נגד לייבור

האם השמרנים עונים עניינית כשתוקפים אותם? חלילה. כלומר, עונים, אבל בערך כמו שקורבין עונה לטענות נגדו: “אנחנו מתייחסים לזה מאוד ברצינות, אין לזה מקום, ועכשיו בואו נדבר עליך”. למשל, בואו נחזור לשאלה של קאליד מחמוד. איזו תשובה לדעתכם הוא קיבל? ובכן, לאחר שמיי הסבירה שהמפלגה משעה חברים בגין אסלאמופוביה וכולי, ואז אמרה שבלייבור קל יותר להיות מסולקים בגין הצבעה לליברל-דמוקרטים מאשר על אנטישמיות. הטענה הזו, יש לציין, היא לא בלתי נכונה בעליל. כאשר אלסטייר קמפבל, חבר הלייבור, סיפר בדיעבד שהצביע לליברל-דמוקרטים בבחירות לפרלמנט האירופי, הוא סולק מהמפלגה במהירות. קמפבל בעצמו טען טענה דומה לזו של מיי.

בדיבייט השני שנערך כחלק מהמרוץ לראשות המפלגה השמרנית, מי שהתבלט בעניין הזה היה מייקל גוב. אחד הצופים שקיבל הזדמנות לשאול שאלה, שאל על בעיית האסלאמופוביה במפלגה (אחר-כך התברר שיש באמתחתו שלל התבטאויות שמתחככות עם אנטישמיות, אבל נעזוב את זה כרגע). בזמן שסאג’יד ג’אוויד הוציא מכל שאר המתמודדים הבטחה שמי שייבחר יקיים חקירה עצמאית של הנושא, מייקל גוב החליט שזו הזדמנות נהדרת לתקוף את האנטישמיות המיוחסת לקורבין. כמה לא ענייני זה היה? גוב היה צריך לשכנע את מנחת הדיבייט שהוא חייב להשלים את המשפט כי “זה חשוב”.

אסור להשוות?

אני לא מתכוון לזה שאין סימטריה בין הדברים – כי אין. מדובר בשתי תופעות עם מאפיינים דומים, אבל בהיקפים שונים ושמטופלות באופן שונה. הכוונה היא למשחק ההשוואות שהמפלגות מקיימות זו עם זו. יש כאלו שמרגישים שהמשחק הזה פוגע ביכולת להתמודד עם הבעיות ברצינות. כפי שיכולתם לראות בפרקים הקודמים, המפלגות נכשלות בכל מה שנוגע לטיפול רציני בבעיות האלו בתוכן. בהתאם, בהחלט יש מקום לטעון שהוואטאבאוטיזם הזה רק מאפשר לבעיות האלו לגדול, כי אף מפלגה לא חשה צורך להביט פנימה, כי יש את ההם שיותר גרועים.

מפלגות אחרות

יש לציין, המפלגה השמרנית ומפלגת הלייבור הן לא המפלגות היחידות שמתעסקות בגזענות הקיימת במפלגות האחרות. הדוגמה המפורסמת ביותר היא מימי המרוץ למפלגה השמרנית, אז איאן בלאקפורד ניצל, איך לא, את הסשן של שאלות לראשת הממשלה. במקום לשאול את ת’רזה מיי על מעשי הממשלה שלה, בלאקפורד החליט לשאול על היורש (אז בפוטנציה) שלה, בוריס ג’ונסון. בלאקפורד נקב בשורת התבטאויות מעוררות מחלוקת של ג’ונסון, ואף עורר מהומה רבתי כאשר קרא לג’ונסון גזען וסירב לחזור בו כשהתבקש לכך על-ידי ג’ון ברקו.

מסקנות

יש סיבה שהקדשתי פוסט נפרד לשיח בין המפלגות. הדבר מראה את המקום אותו תופסת הגזענות בשיח הפוליטי. אכן, בדומה לניפוחים של אמירותיו של גרבוז בישראל, גם כאן יש עניין של רווח פוליטי. בריטניה, מצד אחד, מתגאה בהיותה אומה רב-תרבותית. אם נמשיך לצאת מגבולות השמרנים-לייבור, אז נייג’ל פרג’ דיבר לפני מספר חודשים על כך שבכל הנוגע להגירה, הוא לא רוצה שיהיה הבדל בין “אנשים מהודו או אוסטרליה”. גם העובדה ש-UKIP, שכבר תקופה מזוהה עם גזענות, לא מצליחה להתרומם, מעלה שאלה לגבי הכדאיות בגזענות. לכן, כך נראה, שווה למפלגות להסיט את המבט מהגזענות שלהן, כי לא משתלם להן שיחשבו שהיא קיימת בהן.

מצד שני, גזענות בהחלט קיימת בבריטניה. אולי פחות מאשר במקומות אחרים בעולם – כי לא כל מי שהצביעו לברקזיט הם בהכרח גזענים – אבל היא בהחלט קיימת. היא קיימת, וראשי המפלגות לא עושים מספיק כדי שלפחות בתוכן ההתנהגות הזו תובן כלא מקובלת בשום צורה. וזה, גם אם משלמים לפרוטוקול את האמירות שגזענות היא לא מקובלת, מחלחל למטה.

הערה קטנה

החלק הזה בסדרת הכתבות עולה באיחור של כשבועיים ממה שהובטח. הדבר נבע הן מנסיבות אישיות (הבלוג, כידוע, מנוהל ללא תשלום), והן מאירועים פוליטיים יותר דחופים שהצריכו תשומת לב יותר מידית בבלוג. בכל מקרה, אם מי מכם התאכזב/ה מהעיכוב (אני בספק, אבל בכל זאת), אני בהחלט מצר על כך.