בימים האחרונים העיניים בעולם כולו נשואות לשריפות ביער האמזונס, בהן מואשם נשיא ברזיל ז’איר בולסונרו. גם הפוליטיקה הפנימית הבריטית, שהחלה לתת יותר מקום לנושא הסביבתי, עוסקת בנושא. ראש הממשלה בוריס ג’ונסון נמצא תחת לחץ לנקוט עמדה לא מתפשרת מול הממשל הבריזלאי, בדומה לזו שנקט נשיא צרפת עמנואל מקרון. בפועל, במפלגת הלייבור מאשימים שג’ונסון נותן בעיקר מילים ריקות, תוך כדי שהוא משתף פעולה עם ממשל בולסונרו. ויש לזה קשר גם למדיניות הברקזיט של ג’ונסון | צילום: נאס”א

בהנחה שלא חזרתם בדיוק מחופשה בלי מכשירים אלקטרוניים, סביר להניח ששמעתם על שריפות הענק ביערות הגשם באמזונס. אם בכל זאת צריך קצת יותר הקשר, אז הנה מעט מידע: העונה הנוכחית היא עונת היובש ביער האמזונס, כך שחלק מהשריפות האלו צפויות. לפי מומחית אחת, השיא עוד לפנינו, והשיא הזה יגיע בספטמבר-אוקטובר. עם זאת, חלק מהשריפות הן מעשה ידי אדם, בין השאר כדי לפנות שטחים לחקלאות, במיוחד לתעשיית הבקר. השילוב הזה מביא לכך שמספר השריפות בשטחה של ברזיל (שרוב יער האמזונס נמצא בשטחה) מאז ינואר השנה עלה ב-84% לעומת התקופה המקבילה ב-2018. הרבה מהאצבעות המאשימות בנושא מופנות אל נשיא ברזיל ז’איר בולסונרו. בולסונרו מואשם בכך שהוא לא מגנה בירוא יערות וגם לא טורח ליישם אכיפה בשטח כדי למנוע אותה.

ז'איר בולסונרו - האמזונס
האצבע המאשימה מופנית אליו. ז’איר בולסונרו (צילום: ארמון פלנלטו)

לא יהיה מפתיע לגלות שבשלב הזה הלכתם לרגע לראש העמוד כדי לבדוק שאתם בבלוג הנכון. הרי הבלוג נועד לעסוק בפוליטיקה בריטית – אז מה ברזיל ויער האמזונס עכשיו? ובכן, הנושא הזה הפך לנושא פוליטי בתוך בריטניה. כי שריפה בצד אחד של העולם, עשויה לגרום להתנגחויות פוליטיות בצד השני שלו.

קצת רקע

יש שני דברים עיקריים שמובילים לכך שהסיפור זוכה לעניין מצד פוליטיקאים בריטיים בכירים, ולא רק מצד המפלגה הירוקה. ראשית, החלק הפחות הציני של הנושא: לפגיעה ביער האמזונס עשויות להיות השלכות עולמיות. מדובר הן בפגיעה במגוון הביולוגי הנחוץ לטבע, הן ביכולת הטבעית להתמודד עם גזי חממה ועוד (לקריאה בהרחבה בעברית). לכן, הגיוני שהדבר יעסיק פוליטיקאים מכל רחבי העולם.

שנית, החלק הקצת יותר ציני: משבר האקלים נהיה לנושא חם בפוליטיקה הבריטית. מחאות של ארגונים סביבתיים כמו גרינפיס או Extinction Rebellion גרמו לפוליטיקאים הבריטים להבין שיש פה משהו עניין. זה לא שהם לא חושבים שהנושא חשוב, אבל איפה הם היו עד עכשיו? בריטניה הפכה למדינה הריבונית הראשונה שהכריזה על מצב חירום אקלימי (אחרי שממשלת סקוטלנד וממשלת ויילס הלא ריבוניות הקדימו אותה), אבל זה קרה רק במאי השנה. עכשיו, פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית (למעט UKIP ומפלגת הברקזיט) חייבים לשים את הנושא בראש סדר היום. לכן, הם חייבים להראות שהם פועלים גם כדי למנוע מהשריפות האלו להפוך לקטסטרופה אקולוגית של ממש.

אז מה קורה בבריטניה?

היום (ש’) התחילה פסגת ה-G7, בה ישתתפו מנהיגי המעצמות הגדולות, ביניהן גם הממלכה המאוחדת. היה דיי ברור שהנושא הזה יהיה אחד הנושאים שיעלה לדיון. נשיא צרפת עמנואל מקרון כבר הודיע שאם בולסונרו לא יטפל בנושא, צרפת תחסום הסכמי סחר של האיחוד האירופי עם ברזיל. יש לציין שהלחץ הזיז דברים, ובולסונרו שלח את צבא ברזיל לעזור בכיבוי השריפות.

בהתאם, כבר אתמול (ו’), לפני שבולסונרו שלח את כוחות הצבא, ג’רמי קורבין לחץ על בוריס ג’ונסון לקחת חלק בשיתוף הפעולה הבינלאומי להפעלת לחץ על בולסונרו. לדבריו של קורבין, בולסונרו נושא באחיות מלאה למצב, שעודד את בירוא היערות לטובת “חקלאות קצרת טווח”. בנוסף, מכתב החתום על-ידי מספר שרים בממשלת הצללים של קורבין נשלח אל ג’ונסון. המכתב קרא לג’ונסון להוביל מהלך ב-G7, וציינו שבריטניה לא יכולה להמשיך עם צריכת מוצרים מיובאים בלי קשר לשאלה היכן ובאילו תנאים יוצרו. בנוסף, המפלגה הזכירה שהשבוע השר במשרד למסחר בינלאומי של ג’ונסון, קונור ברנס, נפגש עם מקבילו הברזילאי ובמהלך פגישה זו הגן על מדיניותו של בולסונרו ביער האמזונס.

הלחץ עשה את שלו. אמש בוריס ג’ונסון הודיע שבכוונתו לגבות את המאמץ של מקרון. כמו כן, מדאונינג 10 נמסר: “ראש הממשלה מודאג עמוקות מהעלייה בשריפות ביער האמזונס ומההשפעה של האובדן הטרגי של בתי גידול טבעיים יקרים. האפקט של השריפות יורגש בכל העולם, וזה למה אנו זקוקים לפעולה בינלאומית כדי להגן על יערות הגשם בעולם. בריטניה תמשיך לתמוך בפרויקטים בברזיל כדי לעשות זאת, וראש הממשלה ישתמש ב-G7 כדי לקרוא להתמקדות מחודשת על הגנת הטבע ומאבק בשינוי האקלים”.

בלייבור לא השתכנעו שג’ונסון עושה מספיק. לדברי הלייבור, ג’ונסון צריך להבהיר דברים מול הממשל הברזילאי. לדברי הבכירים במפלגה, ממשלת ג’ונסון לא מעמידה את בולסונרו במקום, אלא גורמת לו “להרגיש בנוח”. לפי השקפתם, זה לא מספיק שג’ונסון קורא למאמץ בינלאומי לעצור את ההרס, אלא עליו גם להשתמש במעמדו הרם כדי להתנגד ישירות לגורמים שמעודדים מדיניות הפוגעת בסביבה.

היכולת לפעול

נשאלה השאלה האם בריטניה לבדה יכולה לעשות משהו. על פניו, כן: בריטניה היא הכלכלה החמישית בגודלה בעולם, מה שאומר שיש לה מנופים כלכליים מול ברזיל. בפועל, ברקזיט. לו היה לבריטניה הסכם יציאה חתום, יכול להיות שג’ונסון היה יכול להרשות לעצמו ללחוץ על בולסונרו. אבל, עדיין לא ברור שיהיה הסכם, וג’ונסון מוכן לצאת גם בלי אחד. פירוש הדבר הוא שיכול להיות מאוד שבריטניה תזדקק להסכמי סחר עם כל אחד שיהיה מוכן לחתום איתה. ברזיל היא הכלכלה התשיעית בגודלה בעולם, כך שברזיל יכולה להחליט שהיא בעמדה טובה מספיק להגיד שהיא מעדיפה לוותר על הסכם הסחר ולא להיענות לדרישות של ג’ונסון. לעומת זאת, כפי שהיה ניתן לראות, בולסונרו לא ממש היה יכול לעמוד על שלו מול ההכרזה של מקרון שיש לה השפעה על הסחר עם האיחוד כולו.

כמובן, לא בטוח שג’ונסון היה עושה מאמץ ניכר להעמיד את בולסונרו במקום גם לו בריטניה הייתה בעמדה בינלאומית יותר טובה. לא כי הוא בעד מה שבולסונרו עושה, כמו שג’ונסון פשוט לא טורח לשים לב לפרטים. יש לו נטייה דיי מרשימה לעניין. ובכל זאת, יכול להיות שבסיטואציה אחרת הוא היה מגיב אחרת ללחץ מהאופוזיציה, ולא מדבר רק על דברים שבכוונתו לעשות בפסגת ה-G7, אלא גם אומר דברים ברורים יותר לגבי בולסונרו. אז זה לא כתב אישום נגד הברקזיט, אבל חייבים להתייחס לכך שהיכולת לעמוד מול העולם קטנה כתוצאה מהמדיניות של ג’ונסון.

עכשיו נראה אם פסגת ה-G7 תוביל למאבק אמיתי באיום לסביבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *