מורשת מיי

הסתיים עידנה של ת’רזה מיי כראשת הממשלה. כעת, במקומה, יכהן בתפקיד בוריס ג’ונסון. אבל במקום להסתכל על מה שמצפה לנו תחת ג’ונסון, בואו לרגע נסתכל על ההצלחות והכישלונות שמיי משאירה מאחוריה. זה לא רק הברקזיט: מיי עסקה גם בקידום נשים ובימיה האחרונים גם בקידום נושא האקלים. מצד שני, את מדיניות “האווירה העוינת” שלה מתקופתה כשרת הפנים לא ישכחו לה מאוד מהר, ורבים גם מבקרים את האופן בו טיפלה במה שהיא כינתה “חוסרי צדק בוערים”. אבל, בסופו של דבר, על דבר אחד כולם יסכימו: אפשר אולי לא להסכים איתה על הדרך, אבל היא באה במטרה אמיתית לשרת את הציבור | צילום: רוג’ר האריס, הפרלמנט הבריטי

ובכן, זהו. בזמן פרסום פוסט זה, ת’רזה מיי נמצאת בארמון בקינגהאם כדי להודיע למלכה באופן רשמי על התפטרותה מראשות הממשלה. מוקדם יותר, היא השתתפה בסשן האחרון של שאלות לראשת הממשלה, נתנה נאום סיום מסורתי מחוץ לדאונינג 10 וגם הצטלמה מחוץ לדלת המפורסמת. בנוהל. כעת, בריטניה צפויה להתחיל פרק חדש בתולדותיה, תחת ראש הממשלה החדש והשנוי במחלוקת בוריס ג’ונסון. על ג’ונסון, השקפותיו ומה שמצפה לו כתבתי אתמול כאן. הפעם, לא אבקש להתמקד במה שצפוי לקרות, אלא במה שכבר קרה – במורשת שת’רזה מיי משאירה אחריה.

לא נבחרת

יש כאלו שמזכירים שת’רזה מיי לא הגיעה לכיסא ראש הממשלה באמצעות בחירות. אמת, היא אמנם הצליחה לשמור על כסאה בבחירות 2017, אבל לפוזיציה שלה היא הגיעה בלי בחירות. דייוויד קמרון התפטר לאחר תוצאות משאל העם, ות’רזה מיי נבחרה על-ידי חברי הפרלמנט של המפלגה להחליפו. בגלל הפרישה של אנדריאה לדסם מהסיבוב הסופי, לחברי המפלגה הרחבה לא הייתה הזדמנות להצביע. בכל מקרה, רבים התייחסו למיי כאל ראשת ממשלה שלא זכתה לאמון הציבור הרחב, ובבחירות אליהן הלכה רק פגעה במנדט של המפלגה.

אבל, צריך לקחת את העניין הזה בפרופורציות. ראשי ממשלה רבים בבריטניה הוחלפו שלא באמצעות בחירות. מאז מלחמת העולם השנייה, רק אצל שלושה ראשי ממשלה תחילת וסיום התקופה בדאונינג 10 נבעו שניהם מבחירות כלליות: קלמנט אטלי (1945-1951), הרולד וילסון (1964-1970, לאחר מכן הוא חזר לשלטון בבחירות 1974, אבל פרש מיוזמתו ב-1976) ואדוארד הית’ (1970-1974). כל השאר התחילו את כהונתם כראשי ממשלה או סיימו את כהונתם כראשי ממשלה (או שניהם) שלא בגלל בחירות כלליות. ת’רזה מיי, מהבחינה הזו, היא חלק מהנורמה ולא אירוע יוצא דופן.

אישיות

הדבר הראשון שעולה, לפחות אצל הבריטים, בהקשר של האישיות של ת’רזה מיי הוא היותה משרתת ציבור. רבים הזכירו את זה היום, בדברי הסיכום שלהם בסשן האחרון של שאלות לראשת הממשלה. הכוונה היא, שעם כל המחלוקות שהיו לחברי פרלמנט רבים עמה, כולם הסכימו שמיי נמצאת בבית הנבחרים במטרה לשרת את הציבור בדרך שהיא מאמינה שהיא הנכונה ביותר. אפשר לא להסכים עם הדרך, אבל קשה שלא להסכים שלמיי יש מטרה. זאת, בניגוד לסגנון הפוליטי בהרבה, לפעמים גם רעיל, של דייוויד קמרון. רבים טענו שזה גם מה שהביא לנפילתה, שהיא הגיעה עם רוח של משרתת ציבור יותר מאשר של פוליטיקאית, מה שהקשה עליה לא פעם להביא חברי פרלמנט אחרים לפשרות בהן האמינה בכל לבה, וגם הקשה עליה להיות בקשר עם הציבור.

יכול להיות שרבים ימצאו את התנהלותה כמעוררת אנטגוניזם. פעמים רבות, כשענתה על שאלות בפרלמנט, היא העדיפה לתקוף את המפלגה היריבה מאשר לענות על השאלה כיאות. פעמים רבות התשובות שלה לא נראו כמו של מי שמנהלת ויכוח ענייני עם אנשים שלא מסכימים איתה, אלא עם טוקבקיסטית שחושבת שכל מי שלא מסכים איתה אידיוט. קשה להתפלא על כך שבניגוד לסשן שאלות לראש הממשלה האחרון של דייוויד קמרון, בו הוויכוח בינו לבין ג’רמי קורבין היה ידידותי בהרבה, איתה זה הגיע היום לטונים גבוהים. כמו כן, רבים יזכרו לה את נאום ה”אני בצד שלכם” כדי להפנות את האש הציבורית ממנה לפרלמנט, תוך שהיא מאמצת רטוריקה מטקסטבוק לפופוליסט המתחיל. בקיצור, מיי באה עם כוונות טובות, אבל לעתים ההתנהלות האישית שלה הייתה בעוכריה.

מורשת

ברקזיט

ממש בקצרה, כי כבר הרחבתי על זה בעבר, אבל חייבים לעבור על זה. כאמור, מיי בהחלט הייתה מחויבת להוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי בהתאם לתוצאות משאל העם, אבל סירבה לעשות זאת בצורת התרסקות ללא הסכם. הבעיה הייתה שבתחילה מיי ניסתה לנהל את העניין לבדה, במקום לנהל דיון מעמיק בפרלמנט כדי למצוא את הפשרה הסבירה ביותר שניתן להעביר. הדבר הביא לכך שהיא הביאה הסכם שמעטים היו האנשים שהיו יכולים להסכים לו. לא רק שזה זיכה אותה בתבוסה הפרלמנטרית הגדולה ביותר שממשלה ספגה אי פעם, ולא רק שממשלתה זכתה להיות הראשונה שהפרלמנט מאשים בביזויו, זה גם הגביר את הקיטוב בפרלמנט. המחנה שתמך בברקזיט רך הלך והצטמצם, ויותר ויותר חברי פרלמנט הלכו או לדרישה להארד-ברקזיט בעייתי ליישום או לדרישה בעייתית גם היא למשאל עם שני. כשכבר רצתה להידבר עם גורמים אחרים בפרלמנט, זה כבר היה לא ישים.

כעת, יורשה בוריס ג’ונסון עומד בפני שוקת שבורה, עם פרלמנט מפולג בכל הנוגע לשאלת האיחוד האירופי ועם מעט מאוד מרחב תמרון. לא כל זה הוא אשמתה של ת’רזה מיי, כמובן, שכן מראש הסיטואציה הייתה בעייתית מאוד, אבל הרבה מזה כן. מעבר למה שהוזכר קודם, צריך לזכור את קמפיין הבחירות הלא מוצלח שניהלה ב-2017, שאמנם העלה את פלח ההצבעה לשמרנים מבחינת הקול הפופולרי, אבל עלה לה ברוב הפרלמנטרי עקב שיטת הבחירות. הנטייה של מיי לעשות הרבה מאוד לבדה, בסופו של דבר, פגעה בה והשאירה אדמה חרוכה לג’ונסון. אבל הוא, בינינו, כבר היה חורך אותה לבד.

עזרת נשים

ת’רזה מיי שמה לעצמה למטרה להכניס עוד נשים לפוליטיקה. היא הקימה את Women2Win, שזו הייתה מטרתו העיקרית. בריאיון האחרון שלה בתפקיד ל-BBC, היא אמרה שהיא מקווה שלדיוקנאות ראשי הממשלה לשעבר שבגרם המדרגות בדאונינג 10, יצטרפו תמונות של נשים נוספות מעבר לזו שלה ושל מרגרט ת’אצ’ר. כשהייתה שרת הפנים תחת דייוויד קמרון, היא גם העבירה חקיקה שסייעה לנשים מוכות ולניצולות של עבדות מודרנית. יש כאלו שתיארו אותה כהשראה בתחום הפמיניסטי.

עם זאת, כמו רוב הדברים אצל מיי, גם המורשת הזו שנויה במחלוקת. רבים טוענים שהמדיניות הכללית שלה, כזו שלא כוונה מראש לנשים או גברים, הייתה כזו שפגעה קודם כל בנשים ממעמדות נמוכים. הכוונה היא לדברים כמו האשראי האוניברסלי (universal credit, שמיי לא יזמה אך המשיכה לעמוד מאחוריו כראשת הממשלה), החזקה של פליטים ופליטות במחנות וגם הברקזיט – כך טענו ארגונים רלוונטיים – היו צפויים לפגוע קודם כל בנשים. עם זאת, גם מבקריה וגם תומכיה, יודו שמיי היא ככל הנראה ראשת הממשלה הפמיניסטית ביותר שידעה בריטניה. שזה בעיקר אומר דברים על ראשי הממשלה של בריטניה.

התחממות גלובלית

לאחר שמיי הבינה שכנראה מה שהולכים לזכור לה זה בעיקר את כישלון הברקזיט, היא חיפשה דבר אחר שיוכל להוות מורשת חיובית שלה. על הכוונת: איכות הסביבה. הדבר הביא אותה להכניס את המטרה של האו”ם – להוריד את פליטת גזי החממה לכמעט אפס עד 2050 – לחקיקה. בכך, ת’רזה מיי הפכה את בריטניה למדינה הראשונה שעושה צעד כזה. זאת, לאחר שביוזמתו של ג’רמי קורבין, בריטניה הייתה המדינה הראשונה להכריז על מצב חירום אקלימי. עוד לפני היוזמה החקיקתית הזו של מיי, בריטניה בראשותה הצליחה לשבור שיאים של הורדת השימוש בפחם לצורך יצירת חשמל. ממשלתה גם הציגה מספר יפה של תכניות לשיפור איכות הסביבה.

אבל, רבים חושבים שהיא עשתה מעט מדי ומאוחר מדי. מדעני אקלים טוענים שהיא לא הקשיבה להם עד שהגיע הזמן להשאיר מורשת. היא גם סירבה להיפגש עם גרטה תונברג, הפעילה הסביבתית המפורסמת, כשזו הגיעה לפרלמנט. כשרק נכנסה לתפקידה כראשת הממשלה, היא הפכה את נושא שינוי האקלים ממטרה ראשית של משרד ממשלתי, לעניינה של מחלקה משנית במשרד אחר. כמו כן, ממשלתה המשיכה בקידום הרחבת שדה התעופה הית’רו, שצפוי להגדיל את מספר הטיסות ובכך את כמות גזי החממה שנפלטים לאוויר. לכן, רבים חושבים שמדובר במס שפתיים שנועד לתת לה מורשת חיובית ברגע האחרון.

אווירה עוינת

דבר שמורשת מיי תתקשה להתנער ממנו מגיע מימיה כשרת הפנים בממשלת קמרון. אז, היא ביקשה ליצור את מה שנקרא “אווירה עוינת” (hostile environment) כלפי מהגרים לא חוקיים. ככל הנראה, הדבר הזכור ביותר מהאווירה העוינת הזו הוא משאיות עליהן נכתב: “נמצאים בבריטניה באופן לא חוקי? לכו הביתה או שתסתכנו במעצר”. המשאיות האלו נסעו בעיקר באזורים עם מגוון אתני גדול. הדבר גרר ביקורת נוקבת, עקב השימוש בשפה שהזכירה לרבים רטוריקה של ארגוני ימין קיצוני. אפילו נייג’ל פרג’, שעשה קריירה מקסנופוביה, מצא את המשאיות האלו כ”בלתי נעימות”. בסופו של דבר, לאחר שרק 11 אנשים עזבו את בריטניה כתוצאה מהקמפיין, הוא בוטל. יש לציין, שככל הנראה ת’רזה מיי לא יזמה ישירות את העניין הזה, אך כן אישרה אותו.

אבל זה לא הסתיים כאן. המדיניות כללה גם את רעיון “לגרש קודם ולשמוע אחר כך“. כמו כן, גורמים כמו ה-NHS, ארגוני צדקה ועוד נדרשו על-ידי משרד הפנים לבדוק תעודות מזהות של מקבלי השירות. המדיניות הזו לא פגעה רק במהגרים הלא חוקיים, אלא גם במהגרים חוקיים ובאזרחי האיחוד האירופי. בהתאם, ת’רזה מיי כשרת הפנים ספגה ביקורת רבה מאוד על המדיניות הזו, שנתפשה כקסנופובית ומעודדת הלשנות. עד היום, מיי לא מתחרטת על כך שניסתה ליצור אווירה עוינת כלפי מהגרים לא חוקיים, אבל על הדרך היא יצרה גם אווירה מאוד עוינת כלפי מהגרים חוקיים.

לא פלא, לכן, שבכל הנוגע להגירה היא הושוותה לא פעם עם פרג’.

חוסר צדק בוער

בנאום הפתיחה שלה, ראשת הממשלה ת’רזה מיי דיברה על “חוסרי צדק בוערים” (burning injustices). היא הבטיחה, שאצלה המדינה והכלכלה יעבדו “לא עבור מעטים פריבילגיים, אלא עבור כולם”. זה כמעט כמו הסיסמה של הלייבור תחת קורבין, “למען הרבים, לא המעטים”. היא דיברה על שבעה חוסרי צדק כאלה: מוות מוקדם יותר של עניים; שיטור יתר כלפי שחורים; לבנים ממעמד הפועלים הם בעלי הסיכוי הנמוך ביותר ללמוד באוניברסיטה; חולשת בתי הספר הציבוריים לעומת הפרטיים; נשים מרוויחות פחות מגברים; מצב השירות בכל הנוגע לבריאות הנפש בעייתי; לצעירים קשה לקנות דירה משלהם. בחוסרי הצדק האלו מיי נשבעה לטפל.

ואיך זה עבד? ובכן, ישנם הישגים מסוימים. שיעור הסטודנטים משכונות בהן השיעור היה הנמוך ביותר עלה בקצב מהיר יותר מאשר בשכונות עם שיעור אקדמאים גדול יותר. חל שיפור קטן בסיכוייהם של תלמידי בתי הספר הציבוריים (אך לא בשיעור ניכר). פער השכר בין נשים קטן (אך מדובר בחלק מטרנד מתמשך). נרשם גם שיפור קל ביכולתם של צעירים לרכוש דירה (אבל גם, לא משהו מדהים). יש גם כאלו שיגידו שהמשך המדיניות של ממשלת קמרון לצמצם את הגירעון יכולה גם היא לסייע בכל הנוגע לתקיפת בעיות חברתיות.

אבל, היו גם כישלונות. פער אורך החיים בין עשירים לעניים גדל. ההשקעה בנושא בריאות הנפש גדלה, אך ככל הנראה לא מספיק. התכניות שלה לשיטור היתר נגד שחורים לא העלו תוצאות רבות. וכאמור, גם ההישגים שלה מסויגים: עדיין בעייתי מאוד לצעירים בבריטניה לרכוש דירה בעצמם. לתלמידי בתי הספר הציבוריים עדיין יש פער ניכר לגשר עליו. אבל, חלק מהתהליכים האלו הם עניינים לטווח הארוך, שלא באמת היה ניתן לפתור בשלוש שנים, שחלק ניכר מהן בוזבז על הברקזיט.

ועוד

למיי, כמובן, היו עוד נושאים רבים בהם עסקה: היחסים המתוחים עם רוסיה סביב פרשת סולסברי. היחסים הלא פשוטים עם דונלד טראמפ, שנפגעו קשה עקב חשיפת דוחות השגריר קים דארק. נושא הפשיעה בו לא הצליחה לטפל כפי שהייתה רוצה. והיא גם הצליחה להגיע להבנות עם מספר מדינות – ביניהן ישראל – על מהות היחסים שאחרי הברקזיט. קצרה היריעה מלדבר על הכל.

ככל הנראה, אחרי שכהונתה של ת’רזה מיי תיכנס לפרספקטיבה ההיסטורית הראויה, היא תיזכר כראשת ממשלה שממוקמת במקום טוב באמצע. מלאת כוונות טובות, עם הישגים אבל גם עם כישלונות. הברקזיט יעיב על מורשתה, אבל גם חלקים גדולים משאר המורשת שלה לא ייזכרו היטב בספרי ההיסטוריה. אבל, יהיו גם דברים טובים לזכור לה. ראשת ממשלה שרצתה פשוט להוציא מדיניות, הייתה נכונה לפשרות, אבל לא הצליחה לשחות כמו שצריך בתככים של הפוליטיקה.

פנינו לעתיד

ת’רזה מיי כבר הודיעה שהיא לא מתכוונת להתפטר מהפרלמנט, ובכוונתה להמשיך ולכהן כבקבנצ’רית של המפלגה השמרנית. סביר להניח שמעבר לנכונות להתפשר על מתווה הברקזיט שיציע בוריס ג’ונסון, היא גם תנסה לקדם חלק מהדברים שקיוותה שייזכרו לה כמורשת חיובית. האם היא תקבל גיבוי מהממשלה החדשה? נצטרך לחכות ולראות.