כצפוי, בוריס ג’ונסון, או בוג’ו אם תרצו, ניצח את ג’רמי האנט במרוץ לראשות המפלגה השמרנית. עכשיו, ג’ונסון ממתין למחר כדי להיות ראש הממשלה. המעט יותר מ-24 השעות האלו הן הזמן היחידי שיש לג’ונסון להירגע: הוא עומד להתמודד מול פרלמנט לעומתי, שיעשה הכל כדי למנוע יציאה ללא הסכם מהאיחוד האירופי. בינתיים, שווה גם להכיר יותר לעומק את בוריס ג’ונסון עצמו, על ההישגים והכישלונות שלו, על הדעות שלו וגם כדאי לנסות להבין מה בדיוק אומר הפופוליזם שלו | צילום: EU2018BG Bulgarian Presidency
הרבה פעמים הפוליטיקה מפתיעה אותנו, אבל לפעמים היא צפויה מקילומטרים. זה מה שקרה היום (ג’), כשבהתאם לכל התחזיות, בוריס ג’ונסון, המכונה בוג’ו, ניצח את ג’רמי האנט במרוץ לראשות המפלגה השמרנית. מחר, לאחר שת’רזה מיי תודיע על התפטרותה בפני המלכה אליזבת’ השנייה, ג’ונסון ייקרא לארמון בקינגהאם כדי לקבל את המינוי לראשות הממשלה. עכשיו, זה יהיה באחריותו להוציא את בריטניה מהתסבוכת אליה נקלעה בעקבות הברקזיט, ואם יצליח אז גם להצעיד אותה בימיה הראשונים מחוץ לאיחוד האירופי.
הניצחון של ג’ונסון היה ענקי: 92,153 קולות, לעומת 46,656 להאנט. כמעט פי שניים מהמתחרה שלו. אין ספק שלכריזמה של ג’ונסון וליכולת שלו לגרום לחברי המפלגה השמרנית להאמין שהוא האיש שמסוגל לגרום לברקזיט להתרחש, היה בכך חלק. עם זאת, כדאי גם לזכור שג’ונסון ניסה להימנע מכל טעות אפשרות, ובעיקר נמנע ככל האפשר מדיבייטים לפני שטופסי ההצבעה הגיעו לחברי המפלגה השמרנית. בכך, קיווה שכל התקלה לא מוצלחת שתהיה לו בדיבייטים תיצור נזק מינימלי שכן חלק מהמצביעים כבר הצביעו ולא יוכלו לשנות את הצבעתם. בכך הוא ניצל מהעובדה שהוא כמעט ולא ענה על שאלות באופן ישיר, לא שלט בעובדות ועוד. גם מי שהדברים האלו הפריעו להם, לפעמים כבר לא יכלו לעשות דבר בעניין. עכשיו, בכל מקרה, בוריס ג’ונסון הוא המנצח והניצחון שלו כשר.
המצב הנוכחי
בוריס ג’ונסון ממש לא הולך להתמודד משימה קלה. ראשית, הוא מקבל לידיו ממשלת מיעוט, שנשענת על ברית רופפת עם ה-DUP הבעייתית. על כך ניתן להוסיף שהמפלגה ככל הנראה תאבד בשבוע הבא את חבר הפרלמנט שלה מטעם ברקון ורדנורשייר, לטובת הליברל-דמוקרטים. שנית, הוא מקבל פרלמנט מפולג בכל הנוגע לשאלת הברקזיט, שלא מוכן להסכים על כלום. מה שכן ברור הוא שהפרלמנט הזה נחוש למנוע מג’ונסון לצאת מהאיחוד האירופי ללא הסכם. זה בהחלט יקשה עליו להוציא לפועל את הברקזיט ב-31 באוקטובר בכל מקרה שלא יהיה. שלישית, גם המפלגה השמרנית לא בדיוק במצב נהדר, כששרים רבים כבר הודיעו על כוונתם להתפטר אם ינצח. הוא יצטרך להשקיע משאבים רבים בשיקום המפלגה.
הרבה מהמצב הזה הוא באשמת קודמתו של ג’ונסון בתפקיד, ת’רזה מיי. הבחירות עליהן הכריזה ב-2017, כשהיא מבצעת הערכת חסר ליכולת הקמפיין של ג’רמי קורבין, תוך כדי שהיא מבצעת קמפיין חלש משל עצמה, הביאו את ממשלת המיעוט הנוכחית, שג’ונסון עומד לרשת. ההתנהלות הלא נכונה שלה בתחילת המשא ומתן סביב האיחוד האירופי, הביא לקיטוב הן בפרלמנט והן במפלגה השמרנית. עם זאת, הרבה מכך הוא לא באשמתה, אלא מחוסר ההצלחה למצוא נוסחה שתענה על שלושת הצרכים העיקריים בברקזיט: הימנעות מגבול קשה בצפון אירלנד, שמירה על אחדות בין צפון אירלנד לאי הבריטי ועצמאות מוחלטת מהאיחוד. עד כה, כל הנוסחאות הצליחו לענות רק על שתיים משלוש הדרישות האלו, ולא בטוח שג’ונסון יצליח לרבע את המעגל.
כמובן, צריך להזכיר גם אתגרים אחרים, כמו למשל המתחים מול איראן. ג’ונסון יצטרך להתמודד עם האתגר הזה, כמו עם אתגרים רבים אחרים שנשארו לו מממשלות קודמות. מעבר לפינה ג’רמי קורבין יחכה לרגע הנכון כדי להעלות נגדו הצבעת אי-אמון. אין ספק שלג’ונסון יש מעט מאוד זמן לנוח על זרי הדפנה.
מי אתה, בוריס ג’ונסון?
פופוליזם
הרבה מכנים את בוריס ג’ונסון “פופוליסט”. אפילו המתחרה של ג’ונסון, ג’רמי האנט, אמר שבתגובה לפופוליזם המיוחס לג’רמי קורבין, “אפשר לבחור פופוליסט משלנו (בוריס ג’ונסון – אב”מ), או ג’רמי משלנו”. וזה לא שאין אמת בטענות האלו, אבל צריך לשים אותן בהקשר הנכון. זו תהיה טעות להשוות את הפופוליזם של ג’ונסון עם הפופוליזם של נייג’ל פרג’ או דונלד טראמפ, למשל. בזמן שהשניים האלו מציגים את עצמם כמי שנלחמים בממסד, ג’ונסון ניסה להדגיש שהוא רוצה להחזיר את האמון בממסד ובדמוקרטיה הייצוגית. הוא טוען שהוא “ימין-מרכז פרוגרסיבי”, ולזכותו ייאמר שפעמים רבות הוא הראה הצביע בהתאם. בנושא ההגירה לבריטניה גם הציג עמדה יותר מתונה משל האנט.
ג’ונסון הוא פופוליסט לא במובן של הכרזת רצון העם כעליון על כל ערך אחר, אלא במובן שהוא הוא אומר דברים שנשמעים פופולריים גם כשאין כיסוי. לשם כך, הוא משתמש בטכניקה הידועה של הפופוליסטים, שהיא במקרה הטוב חוסר שליטה בעובדות ובמקרה הרע שקרים של ממש. דוגמה אחת היא הניסיון שלו להראות שאפשר לסחור עם האיחוד האירופי לפני חתימה על הסכם, עקב סעיף בהסכם GATT של ארגון הסחר העולמי, אך לא שם לב שהסעיף שבא לאחר מכן פוגע בתכנית שלו. במקרה אחר, הוא תקף את האיחוד שמחייב סוחרי דג מעושן לאריזה מסוימת, ואז התברר שאלו בכלל תקנות שקבעה בריטניה. שלא נדבר על כך שחוסר דיוק במספרים לגבי התשלומים לאיחוד האירופי כמעט הביא אותו למשפט (אבל טוב שלא הביאו).
זה גם בא לידי ביטוי בהבטחות שלו לגבי ברקזיט. ג’ונסון מבטיח שיהיה אפשר להסיר את הצורך בגבול קשיח בצפון אירלנד על-ידי טכנולוגיות מתקדמות. העניין הוא שיש ספק רציני לגבי הזמינות של הטכנולוגיות האלו בשנים הקרובות (קרי, כרגע הן לא קיימות). בינתיים, הוא מציע “אופטימיות”, שרבים ממבקריו טוענים ובצדק שלא יכולה להוות תחליף לתכנית סדורה. לכן, זה בהחלט פופוליזם, אבל תהיה טעות לשים אותו באותה משבצת של נייג’ל פרג’.
התכנית לברקזיט
בואו נדבר טיפה יותר בהרחבה על מה ש(עוד רגע) ראש הממשלה בוריס ג’ונסון מציע לבריטניה בכל הנוגע לברקזיט, הנושא שככל הנראה בזכותו בכלל הסכימו לחשוב עליו בתור ראש ממשלה. בגדול, בניגוד לאנשים כמו נייג’ל פרג’, ג’ונסון לא מתלהב מהרעיון של יציאה ללא הסכם, בהתאם לתנאי ארגון הסחר העולמי. הוא מעוניין לנסות להגיע להסכם עם האיחוד האירופי, בו תיפתר בעיית ה-backstop שהפכה את הסכם היציאה של ת’רזה מיי לבלתי אפשרי להעברה. רק אם לא יצליח להגיע להסכם כזה, ילך על האפשרות של יציאה ללא הסכם. הוא יסרב לקחת כל אפשרות להארכה, גם אם הסכם יהיה בהישג יד. כמו כן, הוא מסרב להוריד מהשולחן את האפשרות להשעות את הפרלמנט לתקופה כדי לכפות יציאה ללא הסכם.
ג’ונסון צפוי להתמודד עם שתי בעיות. אחת היא האיחוד האירופי, שכבר הודיע שאין לו שום כוונה לפתוח את הסכם היציאה של מיי למו”מ מחודש. הבעיה השנייה היא שהפרלמנט מתנגד בתוקף ליציאה ללא הסכם, ומתכוון להילחם בג’ונסון על העניין הזה. שורה של חברי פרלמנט שמרנים כבר הודיעו שהם יצביעו נגד הממשלה בהצבעת אי-אמון, אם יהיה ניסיון להביא ליציאה ללא הסכם. אלן דאנקן אפילו ניסה לקבוע דיון כדי להביע אי-אמון בג’ונסון עוד היום (ולא הצליח). הבעיה השנייה היא פחות קשה, כי יציאה ללא הסכם היא בררת המחדל, כל עוד לא מגיעים להסכם או לחלופין מבטלים את הפעלת סעיף 50. לכן, אם ג’ונסון יצליח להתחמק מלעשות משהו בנדון, יצליח להביא ליציאה ללא הסכם. עם זאת, אם ייכשל, הדבר עלול להוביל לבחירות, בהן המפלגה השמרנית צפויה להיקרע לגזרים.
נושאים אחרים
מבחינה כלכלית, ג’ונסון אוהב לדבר על “שתי כנפיים” בכלכלה הבריטית: כנף אחת היא שוק חופשי, ממוסה במינימום האפשרי ועם כמה שפחות רגולציות. הכנף השנייה היא השירות הציבורי, שמתבטא בביטוח בריאות ממלכתי, בתי ספר ציבוריים ועוד. בכנף הראשונה, הוא מדבר על קיצוץ במסים לכל השכבות, אך גרף ביקורת רבה כשההבטחה הראשונה שלו בנושא הייתה להקל דווקא על השכבות הגבוהות. בכנף השנייה, הוא מבטיח להעלות את ההשקעות ב-NHS, במערכת החינוך ועוד. עכשיו נראה איך זה ילך במקרה שבריטניה תצא מהאיחוד האירופי בלי הסכם.
ניסיון
כדאי גם לדבר על מה שג’ונסון מביא איתו. ג’ונסון אמנם היה שר החוץ, וגם היו לו מספר הישגים בתחום (לצד כישלונות, כמובן), אבל הוא בעיקר גאה בתקופתו כראש עיריית לונדון. לג’ונסון אכן היו הישגים, כמו הורדת שיעור הפשיעה בעיר בקצב מהיר יותר מאשר בשאר אנגליה (בתחומים מסוימים), או שיפור המצב הסוציואקונומי בעיר. עם זאת, הרבה מההישגים האלו הוא מציג באופן מגמתי שמגדיל אותם מעבר למה שהם. כמו כן, בתקופתו נבנו לא מעט פילים לבנים, בעיקר סביב אולימפיאדת לונדון של 2012, אבל לא רק. כלומר, בוריס ג’ונסון כראש עיר לא היה קטסטרופה, ואולי אפילו ראש עיר טוב, אבל מצד שני חוסר הסבלנות שלו לפרטים גרם ללא מעט נזקים. החלק השני גם הוכיח את עצמו במשרד החוץ, כשחוסר הדיוק בפרטים שימש את המשטר האיראני כראיה נגד אזרחית בריטית שנאסרה באיראן.
אז מה צפוי?
עם בוריס ג’ונסון מעט מאוד באמת צפוי. הסיבה שהוא נבחר היא שמספיק שמרנים מאמינים לו שהוא יצליח להוציא את הברקזיט לפועל. אבל כאמור, ג’ונסון צפוי לעמוד הן מול הנהגה של האיחוד האירופי שלא מעוניינת במשא ומתן מחודש, ומול פרלמנט שרבים בו מוכנים להפיל אותו בהזדמנות הראשונה כדי ללכת לבחירות. לכן, אני אפילו לא מתיימר לצפות מה עומד לקרות, אבל כן נצמד לתחזית שלי מהתפטרותה של מיי לגבי סוף התהליך: בריטניה לא תצא עם עסקה באופן חלק. או שהיא תצא ללא הסכם, או שהיא תיאלץ לקחת את ההסכם הזה למשאל עם שבו תהיה גם האפשרות להישאר באיחוד. מה שיקרה בדרך לשם פתוח וקשה לצפייה.
אבל זה בוריס ג’ונסון, הוא בא אופטימי.