מוקדם יותר היום (ד’), ת’רזה מיי נאמה את הנאום הגדול האחרון שלה לפני נאום סיום הכהונה שלה כראשת הממשלה. הנאום הוקדש לנושא הפולריזציה בפוליטיקה, לפופוליזם ולחוסר הנכונות להתפשר. על המוקד, כמובן, ניצב הברקזיט, שחוסר המוכנות להגיע לכל פשרה שהיא לגביו הביא את בריטניה לתוך משבר חוקתי רציני. אבל דבר אחד שעמד נגד מיי בנאום הזה, הוא שפעמים רבות הרטוריקה שלה רכבה בדיוק על הגל של הפופוליזם. היא אמנם הביעה חרטה על כך, אבל נשאלת השאלה אם זה באמת מנקה אותה | צילום: דאונינג 10
מוקדם יותר הערב, ת’רזה מיי נאמה את הנאום הגדול האחרון שלה כראשת ממשלת בריטניה, למעט זה שיינאם בשבוע הבא מחוץ לדאונינג 10 ביומה האחרון בתפקיד. הנאום נישא ב-Chatham House. מדובר במעין ניסיון נוסף להנחיל איזושהי מורשת חיובית שיזכרו לה, במקום את הכישלון העמוק של הברקזיט. הנאום, לכן, עסק במצבה הנוכחי של הפוליטיקה. מילה שחזרה הרבה, איך לא, הייתה “פשרה”.
לפי מיי, הפוליטיקה בימינו נמצאת במצב של פולריזציה, חוסר נכונות לפשרה וחוסר נכונות לראות בדעות אחרות כלגיטימיות וסבירות. היא הביעה חשש מהאבסולוטיזם, שמסרב לקבל כל תוצאה שהיא פחות ממאה אחוז. כמו כן, היא הצביעה על העלייה של הרטוריקה הפופוליסטית הן בימין הקשה והן בשמאל הקשה. לדבריה, אחד הגורמים לכך הוא טכנולוגיה, שאפשרה לאנשים להביע את הדעות שלהם באופן משתלח בלי שיצטרכו לקחת על כך אחריות. לדבריה, הדבר מביא לפילוג ולפוליטיקה של מנצחים ומפסידים. כדוגמאות לפשרות מוצלחות, היא הביאה הן דוגמאות מתוך בריטניה והן דוגמאות ממוסדות בינלאומיים שונים שקמו לאחר מלחמת העולם השנייה.
מצאו את הברקזיט
קשה היה שלא לחוש שהברקזיט, זה שחיסל למיי את הקריירה כראשת הממשלה (למרות שלולא הניצחון לברקזיטרים במשאל, דייוויד קמרון עדיין היה ראש הממשלה), הוא זה שהכתיב את הנאום. מעבר לאזכורים ישירים של הדיון סביב הברקזיט – בעיקר חוסר המוכנות של הברקזיטרים והרימיינרים ללכת לכיוונה של פשרה כלשהי שאינה העמדה המוצהרת שלהם – הרבה מאוד מהאמירות הכלליות שלה ככל הנראה נסמכו על מה שמתרחש סביב הברקזיט. אכן, יש עוד נושאים שהופכים למקטבים בבריטניה, אבל הברקזיט הוא הראשון שבהם.
כך למשל, ההתייחסות לפוליטיקה של מנצחים ומפסידים. בגלל שההכרעה על הנושא ניתנה במשאל עם, יש לברקזיטרים רבים, בעיקר בדמותו של נייג’ל פרג’, רצון מעבר לכך שתוצאת משאל העם תכובד. בנוסף לדרישה ההגיונית הנ”ל, ישנו גם רצון של רבים שהרימיינרים לא ידברו נגד הברקזיט, כי הם הפסידו. זו דרישה בעייתית בהרבה, שכן אחד הרעיונות בדמוקרטיה הוא שגם המיעוט יכול להשמיע את קולו ולנסות להשפיע. כמובן, יהיו בעיות דמוקרטיות בהחזרת משאל העם לאחור ואפילו במשאל עם נוסף, אך זה לא אומר שההפגנות שמנסות להחזיר את הגלגל לאחור אינן דמוקרטיות. סביר מאוד להניח שמיי התכוונה, בין השאר, לדברים מסוג זה.
באופן כללי, כבר תקופה ארוכה שמיי מנסה להפוך את עצמה לנציגת הפשרה, בניגוד לשיח הברקזיט המקוטב. הפשרה עלתה ברבים מנאומיה שניסו לקדם את נושא הברקזיט, וגם את נאום ההתפטרות שלה. ולא רק שם. גם בנאום שנשאה לגבי האיחוד (אנגליה, ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד), היא הסבירה שמדיניות ההאצלה היא פשרה. זה אמנם לא נראה קשור באופן ישיר, אך יש לברקזיט מקום רב בעליית הרטוריקה על התפצלות. מדובר בניסיון מובהק להחזיר את המפלגה השמרנית לפסים המוכרים שלה, כמפלגה פרגמטית יותר מאשר אידיאולוגית, בתקופה כה מקוטבת וקשה.
התנגחות פוליטית
למרות שת’רזה מיי שמרה על ארשת ממלכתית במשך הנאום, היא כן ניסתה קצת להרים למפלגה שלה וגם קצת לעקוץ את מפלגת הלייבור. ניתן, אולי, לטעון שההערה שלה לגבי כך שמפלגת הלייבור נפלה לידי הפופוליזם היא פשוט קריאה של המציאות. אבל, לעומת זאת, כשהסבירה על בנייתו של ה-NHS, שירות הבריאות הלאומי, הנרטיב היה כזה: מי שהציג את הרעיון ל-NHS היה שר בריאות שמרני במהלך מלחמת העולם השנייה. ממשלת הלייבור שקמה אחרי המלחמה, היא זו שיישמה אותו. היא סבלה מהתנגדות מהאופוזיציה השמרנית שהסכימה על העיקרון, אבל לא על הדרך. לאחר מכן, כשהמפלגה השמרנית חזרה לממשלה, היא החליטה בתור פשרה להשאיר את ה-NHS כפי שכבר נבנה. אמנם מפלגת הלייבור מקבלת פה קרדיט על בניית ה-NHS, אבל המפלגה השמרנית היא זו שהתפשרה, מה שעומד במרכז הנאום של מיי. זה אולי בקטנה, אבל מאחר שמיי מואשמת רבות בכך שהיא שמה את המפלגה לפני טובת בריטניה, שווה לשים לב לכך.
נאה דורשת
נשאלת השאלה עד כמה ת’רזה מיי עצמה עומדת בסטנדרטים שהיא מציבה. הדברים שאמרה בנאום, בשורה התחתונה, נכונים מאוד. עם זאת, קשה להגיד שהיא תמיד נהגה בהתאם. למשל, באחד הנאומים שלה בנושא הברקזיט, היא טענה שהפרלמנט צריך להחליט מה הוא רוצה בזמן שהיא, מיי, “בצד שלכם [הציבור]”. זו אמנם לא מאוד קוטבי, אבל זו לחלוטין רטוריקה פופוליסטית. והיו לה עוד אמירות בעייתיות ביותר. יש לציין שכאשר העיתונאים שאלו אותה עליהן, היא הודתה שאולי חלקן היו לא במקום ושהיא מתחרטת עליהן. כמו כן, כשמיי נואמת בפרלמנט במענה לפוליטיקאים אחרים, היא הרבה פעמים מקטינה אותם ואת דעותיהם. זה נכון לא רק לגבי ג’רמי קורבין הבעייתי, אלא גם לגבי מפלגות אחרות, כמו הליברל-דמוקרטים שישבו איתה בממשלה בעבר. קשה להתייחס ברצינות לקריאתה לשיח מכבד באופן הזה.
המורשת
למורשת המלאה שת’רזה מיי השאירה אתייחס בשבוע הבא, כשתסיים את תפקידה באופן רשמי. אבל נשאלת השאלה מה המורשת שלה בכל הנוגע לעניין אליו היא התייחסה. ובכן, מן הסתם לא כל מה שקורה כעת הוא באשמתה. הפרקטיקה של משאלי עם מהסוג של הברקזיט היא מראש מקטבת מאוד, וגם לחברי הפרלמנט יש הרבה אחריות לגבי מה שקורה עכשיו. כמובן, גם הטענות לגבי מקום הרשתות החברתיות בעניין נכונות. עם זאת, מיי לא באה מראש בכוונה לפתוח דיון שימצא קונצנזוס כלשהו שיהיה אפשר להתפשר סביבו, אלא ניסתה לעשות את הדברים יחסית לבדה ולהביא לדיון רק את המוצר המוגמר. הדבר הזה, מצדו, פגע מאוד בנכונות של רבים להגיע לאיזושהי פשרה, שאולי היו מוכנים לה לו היו נשאלים מראש. מיי כבר ניסתה לדחות את הטענות האלו בטענה שאחר כך טענו שהיא הסכימה להתפשר יותר מדי ולא יכול להיות ששתי הטענות נכונות. ובכן, הן כן, אם נטען שהדברים לא קרו באותו פרק זמן.
בעוד שבוע, מיי תשתתף בסשן האחרון של שאלות לראשת הממשלה, ולאחר מכן תפגוש את המלכה כדי להמליץ לה על מי שינצח במרוץ להחליפה. יהיה מעניין.