כבר שנתיים וחצי שלצפון אירלנד אין פרלמנט מקומי מתפקד. עקרונית, במקרה שעד סוף אוגוסט לא יושגו ההסכמות הדרושות בין ה-DUP לשין פיין, יהיה צורך להכריז על בחירות חדשות לאסיפת צפון אירלנד. השרה האמונה על הנושא בממשלה הבריטית ביקשה לדחות את הדדליין הזה ל-21 באוקטובר. על ההליך הטכני הזה התלבשו מספר מחוקקים, שעם התיקונים שלהם הצליחו לקדם את האפשרות שבצפון אירלנד החוקים לגבי הפלות ונישואים חד-מיניים יתאמו את שאר הממלכה, ואפילו להקשות על השעיה של הפרלמנט הבריטי בניסיון לצאת מהאיחוד האירופי ללא הסכם. כעת, רבים מודאגים מכך שהממשלה המרכזית מתערבת בנושאים שנמצאים בתחום אחריותם של הממשלות המקומיות | צילום: Wknight94, ויקיפדיה
השבוע החולף היה ללא ספק עמוס: השגריר לארצות הברית נאלץ להתפטר לאחר שחוות הדעת שלו על ממשל טראמפ הודלפו. המתמודדים על ראשות המפלגה השמרנית הלכו לדיבייט ראש בראש. מפלגת הלייבור הודיעה על הליכה לכיוון הרימיינרים, ואז בערב שלאחר מכן נחשפה בקלקלתה בכל הנוגע להתמודדותה עם נגע האנטישמיות. אבל עוד הרבה דברים קרו השבוע, ואחד מהם משמעותי במיוחד עבור צפון אירלנד. בין השאר, ייתכן שהשבוע נעשה הצעד הראשון על מנת לאשר נישואים חד-מיניים ולהפוך את נושא ההפלות ליותר פשוט.
קצת רקע
מעבר לפרלמנט בווסטמינסטר, שאחראי לחקיקה עבור כל הממלכה המאוחדת, ישנם גם שלושה פרלמנטים מקומיים: בסקוטלנד, ויילס ובצפון אירלנד. הפרלמנטים האלו הוקמו בצורתם הנוכחית בסוף שנות התשעים, כחלק ממדיניות ההאצלה (devolution) של ממשלת בלייר. בהתאם, יש לאומות אלו גם ממשלות מקומיות, בראשן עומדים שרים ראשונים (first minister). זו לא בדיוק פדרציה – ת’רזה מיי גם אמרה לא מזמן שהיא מתנגדת לרעיון של פדרציה, ובכל מקרה אנגליה כרגע נשלטת אך ורק מווסטמינסטר – אלא פשרה בכל הנוגע למתח שבין האיחוד (שרובו המוחלט מורכב מאנגלים) לבין הרגשות הלאומיים של אלו שאינם אנגלים.
בכל מקרה, בעקבות ההאצלה, ישנם מה שנקראים “נושאים מואצלים” (devolved issues). כלומר, בית הנבחרים הבריטי עוסק בהם רק לגבי אנגליה, ובשאר הממלכה יש צורך גם בחקיקה מקומית. שניים מהנושאים האלו הם בריאות – שכולל את נושא ההפלות – ונישואים – כולל נישואים חד-מיניים. ב-1967, האפשרות להפיל באופן חוקי הורחבה באופן ניכר, אך מסיבות שונות החקיקה לא כללה את צפון אירלנד. עד היום, הזכות להפיל בצפון אירלנד ניתנת רק במקרים מאוד חריגים וקשוחים. ב-2013 העבירה ממשלת קמרון חקיקה להכרה בנישואים חד-מיניים באנגליה ובוויילס (האסיפה הלאומית של ויילס מחזיקה בפחות סמכויות מאשר הפרלמנטים המקומיים האחרים), ובשנה לאחר מכן הפרלמנט הסקוטי הצטרף. גם פה, צפון אירלנד נשארה מאחור. אפילו אירלנד הקתולית הכירה בנישואים חד-מיניים ב-2015 והפלות מ-2018.
בשנתיים וחצי האחרונות, צפון אירלנד לא יכולה להעביר את החקיקה הדרושה כדי ליישר קו עם שאר הממלכה, אפילו אם הייתה מעוניינת. הסיבה לכך היא שמאז ינואר 2017, אסיפת צפון אירלנד מושעית. זאת, בגלל חוסר היכולת של ה-DUP והשין פיין להגיע להסכמות על מספר נושאים, בזמן שהחוק דורש ממשלת אחדות בין הלאומנים ליוניוניסטים. בתחילת החודש שעבר היה נראה שיש התקדמות בשיחות שיחזירו את הפרלמנט לתפקד, אבל כרגע הכל תקוע. המשמעות עבור צפון אירלנד היא שבהרבה מאוד מובנים היא תקועה, הן מהבחינה שלא ניתן לקדם שם חקיקה בכל הנוגע לנושאים המואצלים, וגם בנושאי תקציב וכולי.
ועכשיו מה?
עקרונית, שרת צפון אירלנד בממשלה הבריטית, קארן בראדלי, הייתה אמורה להכריז על בחירות חדשות לאסיפת צפון אירלנד אם הנושא לא ייפתר עד ה-25 באוגוסט. זאת, לאחר שכבר דחתה את הדדליין מסוף מרץ. ברביעי, הפרלמנט דן על אפשרות להארכה נוספת, עד ה-21 באוקטובר, אם אפשרות להארכה בודדת נוספת, עד ה-13 בינואר 2020. כמו שזה נראה, לבריטים יש בעיה עם דדליינים לא רק סביב הברקזיט. בכל מקרה, חברי הפרלמנט ניצלו את החקיקה כדי להכניס כמה תיקונים שקשורים לנושא, אבל יש להם כוונה אחרת. שניים מהנושאים הללו הם נישואים חד-מיניים והפלות בצפון אירלנד.
התיקונים בנושאים האלו קובעים כך: בהנחה שעד ה-21 באוקטובר אסיפת צפון אירלנד לא תחזור לתפקד, הממשלה תידרש להציג לפרלמנט תיקון לחקיקה הקיימת. עם זאת, לא יהיה צורך בהליך חקיקה פרלמנטרית, ויהיה מדובר בתקנות ממשלתיות. אם האסיפה תחזור לתפקוד לפני, יהיה מאחריותה להחליט בנוגע לנושאים האלו. כדאי לציין בנקודה זו שנישואים חד-מיניים הם אחד הנושאים במחלוקת שמונעים מהשין פיין וה-DUP להגיע למסקנה. בכל מקרה, התיקונים גם קובעים שאם האסיפה תחזור רק אחרי ה-21 באוקטובר, יהיה ביכולתה לבטל את החקיקה או לתקן אותה. כפי שניתן לראות, התיקונים האלו לא הופכים את ההפלות והנישואים החד-מיניים לחוקיים באופן אוטומטי, אבל כן יפתחו פתח לחקיקה מלמעלה.
בסופו של דבר, שני התיקונים עברו. שווה לציין ששתי המפלגות הגדולות לא הפעילו משמעת סיעתית ואפשרו חופש הצבעה.
הוויכוח
אבל זה לא שכולם היו מרוצים מהעניין. ראשונים להתנגד היו ה-DUP. כנראה גם בגלל שמדובר במפלגה פרוטסטנטית עם נטיות פונדמנטליסטיות, אבל לא רק. חשש אחד שהם הביעו היה שהדבר מעקר כל אינטרס של השין פיין להחזיר את אסיפת צפון אירלנד לפעולה. השין פיין, בגדול, תומכים ברפורמות הן בנושא ההפלות והן בנושא הנישואים החד-מיניים. חקיקה בנושא תהיה קשה בהרבה כשצריך לשתף פעולה עם ה-DUP שפחות משוגעת על דברים כאלו. לכן, כעת עדיף להם לגרור רגליים עד ה-21 באוקטובר, לתת לממשלת הוד מלכותה לחוקק מלמעלה, וכשהאסיפה תחזור סוף-סוף, לחסום כל ניסיון להחזיר את השעון לאחור.
עוד נושא שמטריד רבים, כולל ה-DUP, הוא נושא ההאצלה. הרי אם הוחלט שבריאות ונישואים הם נושאים מואצלים, איך יכול להיות שפתאום קובעים אותם מלמעלה? מצד שני, ניתן לטעון, האם יכול להיות שבשם עיקרון חוקתי יילקחו זכויות פרט מבני אדם? ראש הקבוצה הפרלמנטרית של ה-DUP, נייג’ל דודס, הזהיר שפירוש החקיקה הוא רמיסה של עיקרון זה. אבל היו גם אחרים שהתלבטו. בדיבייט בין המתמודדים על ראשות המפלגה השמרנית, נשאלו שני המתמודדים מה דעתם על הנושא. ג’רמי האנט ענה בלי בעיות שהוא תומך בחקיקה, ולעומתו בוריס ג’ונסון ענה שלדעתו מדובר בעניין לאסיפת צפון אירלנד ורק לה. יש לציין ששניהם לא הצביעו על התיקונים. ה-SNP, מפלגה שלרוב נמנעת מלהצביע על נושאים מואצלים הנוגעים לוויילס או בצפון אירלנד, החליטו להעניק הפעם חופש הצבעה. 25 מתוך 35 חברי הפרלמנט של המפלגה הצביעו בעד התיקונים.
ויש גם ברקזיט
כאמור, החקיקה בנושא אפשרה לתיקונים שונים שלא באמת קשורים לאסיפת צפון אירלנד לעלות להצבעה. נושא כזה היה מניעת השעיית הפרלמנט. כזכור, הפרלמנט מתנגד ליציאה מהאיחוד האירופי ללא הסכם, וישנה אפשרות שיכפה על הממשלה להימנע ממנו אם ג’ונסון או האנט ינסו לכוון ליציאה כזו. לכן, אפשרות שעלתה היא להשעות את הפרלמנט, באופן בו הוא מושעה זמנית כדי לפתוח במושב חדש, אבל להרבה יותר זמן. כך, עד שהיציאה ללא הסכם תקרה כבררת מחדל. בזמן שהאנט פסל את האפשרות הזו מכל וכל, בוריס ג’ונסון מסרב להוריד אותה מהשולחן. הדבר יוצר דאגה אצל רבים. האופוזיציה כבר ניסתה לזכות ביום דיונים משלה בו תוכל להעלות הצעות שונות לחקיקה ראשית שתחסום את האפשרות, אבל כשלה.
אבל, זה לא אומר שנגמרו המאמצים. דומיניק גריב, התובע הכללי לשעבר, הציע ארבעה תיקונים שאמורים למנוע את האפשרות הזו, או לפחות להקשות עליה. יו”ר הבית, ג’ון ברקו, בחר מתוכם שלושה שיוכלו לעלות להצבעה. מתוכם, אחד עבר, על חודו של קול. התיקון הזה, תיקון 15, קובע שהחל מתחילת אוקטובר, על שרת צפון אירלנד יהיה לעדכן את הפרלמנט אחת לשבועיים על ההתעדכנות במגעים לגבי השבת האסיפה לתפקודה, עד אמצע דצמבר או עד שהאסיפה תחזור. זה, בגדול אומר שאי יהיה אפשר להשעות את הפרלמנט ליותר משבועיים. כמובן, בהנחה שלא יהיה ריאלי להשעות ולהחזיר את הפרלמנט פעם ב-14 יום. זה אמור לאפשר לפרלמנט מרווח סביר לנסות ולעצור יציאה ללא הסכם.
מה שאומר שאם בוריס ג’ונסון אכן ינצח ויהפוך לראש הממשלה הבא, תהיה לו יופי של מוטיבציה להחזיר את הפרלמנט הצפון אירי לתפקוד בהקדם.