By: אוריה בר-מאיר Posted on
לאחר שבריטניה הצטרפה לאמריקאים בהאשמת איראן במתקפה במפרץ עומאן, ג’רמי קורבין טען שאין מספיק הוכחות חותכות לכך. באופן מידי, עלו טענות לכך שהוא מפקיר את האינטרסים הביטחוניים של בריטניה כדי לתקוף את ארצות הברית שנואת נפשו. לקורבין אכן יש רקורד של התנגדות לכל מה שמריח מהמערב, לפעמים בצורה אבסורדית. אבל, נשאלת השאלה האם הוא באמת סתם מתנגד לכל דבר שקשור לארצות הברית. 2003, נגיד, סיפקה סיבות דיי טובות לספקנות | צילום: מחלקת המדינה של ארצות הברית

כפי שבוודאי שמעתם, שלשום (ה’) פיצוצים התרחשו בשתי מכליות נפט במפרץ עומאן. על-פי ארצות הברית, מדובר בלא פחות ממתקפה איראנית באמצעות טורפדו. באיראן, מצדם, מכחישים. יש לציין, שהמכליות לא שטו תחת דגל ארצות הברית. מי שהצטרפה אתמול לטענות של ארצות הברית הייתה בריטניה. משרד החוץ הבריטי מסר: “כמעט בטוח ששלוחה של הצבא האיראני – משמרות המהפכה – תקפו את שתי המכליות ב-13 ביוני. לא סביר שאף שחקן אחר, מדיני או לא מדיני, היה יכול להיות אחראי לכך”. שר החוץ, ג’רמי האנט, טען שהדבר תואם את דפוס הפעולה האיראני באזור, וטען שהפתרון למצב צריך להיות דיפלומטי.

מכלית - במפרץ
אחת המכליות שנפגעה. צילום: הפיקוד המרכזי של ארצות הברית

מי שפחות התרשם מכך היה ראש האופוזיציה ג’רמי קורבין. קורבין צייץ היום (ש’) בטוויטר: “בריטניה צריכה לפעול כדי להוריד את המתחים במפרץ, לא לעודד הסלמה צבאית שהתחילה ביציאתה של ארצות הברית מהסכם הגרעין האיראני. ללא הוכחות חותכות לגבי המתקפה על המכליות, הרטוריקה של הממשלה רק תגדיל את הסיכון במלחמה”. שרת החוץ בממשלת הצללים, אמילי ת’ורנברי, קראה לחקירה עצמאית של בריטניה את הראיות, ולא פשוט לקפוץ אחרי האמריקאים. כצפוי, האמירה של קורבין מעוררת הרבה מאוד רעש.

רקע

את האמירה של קורבין אפשר להבין תחת שני הקשרים. הראשון הוא שג’רמי קורבין קנה לעצמו שם של מי שקודם כל יגנה את המערב. כשבפברואר השנה חברי פרלמנט מהלייבור פרשו מהמפלגה, הם האשימו את הנהגת המפלגה בין השאר בכך. בסיטואציה הפוליטית בוונצואלה, קורבין גינה את הניסיון של מדינות כמו ארצות הברית להביא לנפילתו של הנשיא ניקולס מדורו. כשבשנה שעברה הורעלו מרגל רוסי לשעבר ובתו על אדמת בריטניה, הממשלה הפנתה אצבע מאשימה לשלטון במוסקבה. קורבין טען שזו בהחלט אפשרות, אבל שיש לחקור לעומק ולא לפסול אפשרויות ש”קבוצות דומות-מאפיה רוסיות” אחראיות לכך, וביקש להימנע מ”מלחמה קרה חדשה”. בפועל, זה קנה לו שם של מי שמגן על משטרו של ולדימיר פוטין. אפשר להסכים או לא להסכים עם הפעולות שלו, אבל קורבין נראה בעיניי רבים כמי שדוחה את המערב על אוטומט.

הקשר אחר הוא מלחמת עיראק ב-2003. במסגרת מלחמה זו, טוני בלייר צירף את בריטניה למלחמה של ג’ורג’ בוש בעיראק, מלחמה שלא הצליחה לקבל גיבוי מהאו”ם. הטענה של הממשל האמריקאי, עליה חזר גם טוני בלייר, הייתה שלסדאם חוסיין היה נשק להשמדת המונים. בריטים רבים התנגדו להצטרפות למלחמה, הפגינו נגדה וטענו שאין ראיות מספיקות. למרות הכל, בריטניה נכנסה למלחמה. נשק להשמדת המונים לא נמצא, אך בריטניה נשארה תקועה בעיראק עד 2011, ו-179 חיילים בריטים שילמו על המלחמה בחייהם. הדבר יצר את התחושה שבאמצעות מודיעין שקרי, בריטניה נגררה למלחמות נפט של האמריקאים. קורבין גם התייחס לכך במאמרו לגבי פרשת המרגל הרוסי. לכן, לא בלתי סביר לחשוש מחזרה על אותו סיפור גם הפעם.

תגובות

במפלגה השמרנית, כמובן, מיהרו לנצל את ההזדמנות כדי לתקוף את קורבין עוד קצת. הראשונים לקפוץ היו, כמובן, המתחרים על ראשות המפלגה השמרנית. שר החוץ ג’רמי האנט צייץ: “פתטי וצפוי. מסולסברי (השם הבריטי לפרשת המרגל הרוסי – אב”מ) ועד למזרח התיכון, למה הוא אף פעם לא יכול להביא את עצמו לגבות את בעלות הברית של בריטניה, את המודיעין הבריטי ואת האינטרסים הבריטיים?”. דומיניק ראב כתב: “ושוב ג’רמי קורבין נותן לדעה הקדומה האנטי-אמריקאית שלו לעקם את המצפן המוסרי ואת השיפוט הפוליטי שלו”. מייקל גוב לא נשאר מאחור וצייץ: “התגובה של ג’רמי קורבין על איראן מראה שוב שהוא לא מתאים לקבל אמון להיות אחראי על הביטחון הלאומי שלנו. שוב ושוב הוא סירב לעמוד למען הערכים שלנו של שוויון ודמוקרטיה. אנחנו חייבים לוודא שהוא לעולם לא יגיע לרחוב דאונינג”. סאג’יד ג’אוויד טען שקורבין לא רק שאינו מתאים לראשות הממשלה, אלא אפילו לא ל”קבלת אישור כניסה לבניין משרד הפנים”.

רורי סטיוארט היה יותר עדין: “ג’רמי קורבין טועה. המתקפה על המכליות היא כמעט בוודאות עבודה של משמרות המהפכה, שמקושרים למתקפות בתימן ובסוריה. אסור לאף אחד להפחית באיום ליציבות באזור ומעבר לו”. בוריס ג’ונסון לא טרח להגיב בעצמו ברשתות החברתיות, אלא פשוט צייץ מחדש ציוץ באותה רוח כמו של רוב המתחרים. טוב, הוא כמעט בטוח יגיע לסיבוב המכריע במרוץ, הוא יכול להרשות לעצמו.

אבל לא רק מתחרים במרוץ ולא רק שמרנים תקפו אותו. חבר הפרלמנט השמרן ג’וני מרסר, ששירת במזרח התיכון, טען שקורבין הוא “אידיוט. ואפילו לא שימושי”. חבר הפרלמנט מטעם הלייבור ג’ון מן טען: “התעלמת מהוכחות חותכות שהובאו לך ישירות לגבי הטרדות מיניות במפלגת הלייבור”. נכון לכתיבת שורות אלו, ת’רזה מיי לא טרחה להגיב.

אם תהיתם מי מגנים עליו, אז לא רבים. העיקרית מטעם ממשלת הצללים שמתעסקת בזה היא אמילי ת’ורנברי. שאר החברים בממשלת הצללים, בגדול, מעדיפים להתעסק בעניינים אחרים. כנראה שהם מבינים שהתעסקות בזה פירושה בעיקר כאב ראש עבורם.

יש על מה לריב?

נשאלת השאלה אם באמת יש חילוקי דעות כאלו גדולים בין ג’רמי קורבין לבין התוקפים שלו באשר למה שקרה במפרץ עומאן. ההקשר תחתיו ניסו לשים את דבריו הוא ההקשר לפיו קורבין פשוט מתנגד למערב, ולכן מגן על איראן מפני ארצות הברית. נשאלת השאלה האם זה מה שקורבין אכן עושה כאן: הוא לרגע לא מצדיק את התקיפה עצמה, אלא טוען שלפני שמחריפים את העימות עם איראן יש להיות בטוחים לחלוטין שמדובר בה. אם שמים את הציוץ תחת ההקשר של מלחמת עיראק, זה נראה שונה. האמריקאים, הוא יטען בצדק, כבר שיקרו לנו לגבי עיראק. אולי לא כדאי לקחת את מה שהם אומרים כמובן מאליו, הוא יגיד.

מצד שני, ג’רמי האנט אמר במפורש שלדבריו יש קודם כל למצות את האפיק הדיפלומטי. כלומר, לממשלה הבריטית הנוכחית אין שום כוונה כרגע להביא לאיזשהו פתרון מיליטנטי במפרץ. האנט גם אמר במפורש שהוא חולק על טראמפ בנוגע להסכם הגרעין עם איראן. כלומר, ממשלת בריטניה ממש לא מעוניינת לחזור על הטעויות של טוני בלייר.

לכן, המחלוקת העיקרית בין שני הג’רמים היא האם ההוכחות המצויות בידי המודיעין הן אכן מספיקות כדי להפנות אצבע מאשימה לאיראן. מה שקורבין עשה, היה לטעון שלא. ייתכן שהוא טועה, אבל האם זה בהכרח אומר שהוא סתם מתנגד לאמריקאים? ייתכן מאוד. בכל זאת, יש לו רקורד ארוך בזה. שילוב של שני ההקשרים הוא סביר לחלוטין. עם זאת, כמו שהוא אמר, יש צורך בהוכחות חותכות יותר.

Categories: יחסי חוץ Tags: , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *