חדשות בקטנה: הממשלה הודיעה על כוונתה לצמצם את פליטת גזי החממה לאפס עד 2050, אבל רבים ספקנים לגבי יכולת הממשלה לעמוד ביעדים הישנים. סאג’יד ג’אוויד לא הוזמן לארוחה המלכותית לכבוד דונלד טראמפ, ויש מי שחושדים באסלאמופוביה. ג’ו בראנד סיפרה בדיחה ברדיו על כך שעדיף לזרוק חומצת סוללות מאשר מילקשייק, ובריטניה כמרקחה לגבי השאלה אם מדובר בבדיחה או הסתה. מפלגת Change UK נאלצת לשנות את השם, וצ’וקה אומונה שפרש ממנה מצטרף לליברל-דמוקרטים. ובוריס ג’ונסון מסרב לאשר הגעה לדיבייט על ראשות המפלגה השמרנית | צילום: פיל הופמן
עד 2050
בואו נתחיל בחדשות חיוביות: ברביעי, ממשלת בריטניה הודיעה על כוונתה לצמצם את פליטת גזי החממה במדינה לכמעט אפס עד 2050. בסך הכל, מטרה ראויה. מדובר בשינוי המטרה שהוצבה על-ידי הממשלה והפרלמנט ב-2008, לצמצם את פליטת גזי החממה בשמונים אחוז עד 2050. זאת, בעקבות המלצותיה של הוועדה לשינוי האקלים. אם החקיקה אכן תעבור, בריטניה תהיה המדינה הראשונה להעביר חקיקה מחייבת במטרה להגיע למטרה הנ”ל. דיי ברור שאחרי שהברקזיט הרג לה את הקריירה, ת’רזה מיי רוצה להשאיר מורשת חיובית כלשהי. המורשת הזו היא להפוך את בריטניה לכוח מוביל בזירה הבינלאומית בכל הנוגע למלחמה במשבר האקלים.
השאלה היא, כמובן, מה טיב המורשת. מצד אחד, שר האוצר פיליפ האמונד הזהיר שתכנית כזו עשויה לעלות למשלמי המסים טריליון ליש”ט. מיי, מצדה, טענה שיישום התכנית יביא לכך שיהיה צורך להוציא פחות על בריאות. מצד שני, למרות שכולם מברכים על הצעד, הרבה טוענים שלא נעשה מספיק. בדיון הפותח בפרלמנט טענה שנשמעה רבות כלפי שר העסקים, האנרגיה והאסטרטגיה התעשייתית גרג קלארק, הייתה שלא כל המלצות הוועדה הוכנסו לחקיקה. שרת הצללים המקבילה, רבקה לונג-ביילי, טענה שהממשלה לא מצליחה לעמוד אפילו ביעדים הקיימים. הרחבת שדה התעופה הית’רו מהווה בפי רבים דוגמה לכך. פעילים סביבתיים הצטרפו לטענה שהממשלה עושה מעט מדי, גם עם החקיקה החדשה. נקווה שהצעדים יספיקו לשמור על הכדור.
מרחיקים את ג’אוויד?
כאשר דונלד טראמפ ביקר בבריטניה בשבוע שעבר, התקיימה ארוחה מלכותית לכבודו. בין הנעדרים, היה ניתן למנות את ג’רמי קורבין וג’ון ברקו, שוויתרו על ההזמנה. נעדר נוסף היה שר הפנים – וכעת גם מתמודד במרוץ לראשות המפלגה השמרנית – סאג’יד ג’אוויד. במקרה שלו, ההיעדרות לא נבעה מכך שדחה את ההזמנה, אלא כי לא הוזמן מראש. רבים רמזו שהדבר נבע מהיותו של ג’אוויד מוסלמי. ג’אוויד טוען שהוא לא חושב שזו הסיבה, אבל שסיבת אי הכללתו בארוחה “מוזרה”. הוא פנה לדאונינג 10 בבקשת הסבר.
מדאונינג 10 הסבירו שלא היה מקום עבור ג’אוויד. שר הפנים, הסבירו שם, הוא לא תפקיד שמוזמן באופן קבוע לארוחות אלו. הרבה לא השתכנעו, ושרי פנים לשעבר הראו שהם הוזמנו לארוחות מלכותיות בעבר. כמובן, זה לא אומר שיש מקום קבוע לשר/ת הפנים בארוחות האלו, אבל קשה להגיד שג’אוויד השתכנע שלא נעשה לו עוול. בנוסף לכך, הארון ראשיד קאן, מזכיר המועצה המוסלמית של בריטניה, כתב לת’רזה מיי וביקש הסברים לנושא. ככל הנראה מדובר בנון-אישיו, אבל במקום מיי הייתי מסדיר את העניינים עם ג’אוויד בהקדם כדי שזה לא יתפח.
כולה בדיחה
הקומיקאית ג’ו בראנד אמרה ברדיו 4 של ה-BBC, שמתקפות המילקשייק על פוליטיקאים מהימין הן “פתטיות”. “למה לטרוח עם מילקשייק כשאפשר פשוט להשיג חומצת סוללות?” היא שאלה, ומיהרה להוסיף: “אני לא הולכת לעשות את זה, זו פנטזיה טהורה”. הרבה אנשים לא צחקו (כנראה שהם היו צריכים להיות שם), והרבה אנשים גם לא התרשמו מההבהרה. אחד האנשים האלו היה נייג’ל פרג’, שנפל גם הוא קורבן למתקפות המילקשייק. בריאיון ל-LBC, הוא טען: “אתם יכולים לדמיין מה היה קורה אם הייתי מספר סיפור דומה על מישהו מהצד השני [של המפה הפוליטית]? המשטרה הייתה דופקת לי בדלת תוך עשר דקות”.
ואז התחיל הוויכוח האהוב על כולם: האם הבדיחה חרגה מחופש הביטוי? דובר מטעמה של ת’רזה מיי דרש מה-BBC לספק הסברים. המשטרה אישרה שהיא קיבלה תלונה על הסתה לאלימות ותחל בחקירה. ג’ו בראנד, מצדה, סירבה להתנצל. הקומיקאי טום ווקר, שאולי מוכר לחלקכם כדמות שהוא מגלם ג’ונת’ן פאי, התייצב להגנתה. לווקר יש שם היסטוריה בהגנה על חופש הביטוי של קומיקאים, וכבר הגן בעבר על קומיקאי שלימד את הפאג שלו להצדיע במועל יד. לדבריו, מי שחושבים שבראנד קראה לאנשים להשליך על מישהו חומצת סוללות “מתעלמים מהקונטקסט […] של בדיחה או טיפשים“.
וה-BBC? ובכן, שם ניסו לרצות את כולם. מצד אחד, הוחלט לערוך את התכנית ולחתוך את הבדיחה החוצה. מצד שני, התגובה של גוף השידור הציבורי כללה את החלק הבא: “התכנית מעולם לא כיוונה לעודד או להכשיר אלימות, והיא גם לא עושה זאת […] קומדיה תמיד תאתגר את הגבולות ותמשיך לעשות כך”. לא בטוח שכולם יהיו מרוצים. בכל מקרה, כנראה שיימשך הוויכוח האם מדובר בבדיחה תמימה (גם אם סרת טעם) או בהסתה לשמה. להבא, אם בראנד לא תרצה להסתבך, אני מציע פשוט לשאול למה לבזבז מילקשייק טוב על נייג’ל פרג’.
בשם השם
מפלגת Change UK ממשיכה להסתבך. אחרי שהייתה כישלון טוטלי בבחירות לפרלמנט האירופי, כשלה בהעמדת מועמד/ת בבחירות הביניים בפיטרבורו ושישה חברי פרלמנט התפצלו ממנה – הצרות ממשיכות להגיע. הפעם, המפלגה נאלצה ללכת לרשם המפלגות כדי לשנות את שמה ל”הקבוצה העצמאית לשינוי”. למה? כי אתר העצומות Change.org טען שהמפלגה גנבה לו את השם, ואיים בתביעה. ברצינות. בכל מקרה, הבלוג כבר עדכן את שם הקטגוריה של המפלגה, אבל נתן לתגית Change UK עוד הופעה אחרונה.
ואם זה לא מספיק, המפלגה ספגה השפלה נוספת. אחד מחברי הפרלמנט שפרשו ממנה, צ’וקה אומונה, הודיע על הצטרפותו למפלגה הליברל-דמוקרטית. הדבר גם אושר על-ידי ראש המפלגה היוצא, וינס קייבל. לא ברור למה סומכים שם על חבר פרלמנט שעזב את מפלגת הלייבור כדי להקים מפלגה חדשה, ואז פרש גם ממפלגה זו תוך פחות מארבעה חודשים, אבל זכותם. בעבר, אגב, אומונה היה מבקר חריף של המפלגה הליברל-דמוקרטית. בכל מקרה, הרעיון של חבירה לליברל-דמוקרטים היה באוויר כבר תקופה.
זה רק ספורט
ביום ראשון, אמור להיערך דיבייט בין שבעת המתמודדים ששרדו את הסיבוב הראשון במרוץ לראשות המפלגה השמרנית. הדיבייט יתקיים בערוץ 4. בינתיים, רק שישה מועמדים אישרו את הגעתם. המועמד החסר הוא בוריס ג’ונסון, שעדיין לא מאשר. הצוות שלו, כך נמסר, מעדיף שיגיע רק לדיבייטים האחרונים, שיתקיימו אחרי שיישארו רק שני מתמודדים. ג’ונסון אולי חושב שהוא יכול להרשות לעצמו דבר כזה מאשר שהוא כביכול הבטיח את מקומו בשלב הסופי, אבל הוא זוכה לביקורת רבה מחברי מפלגתו. זה, אחרי ששאלו “ממה אתה מפחד?” לאחר שענה על שש שאלות בלבד לתקשורת באירוע השקת הקמפיין שלו. בערוץ 4, אגב, מסרו שישאירו לו כיסא ריק אם לא יגיע.