אתמול (ו’) נסגרה ההרשמה למרוץ לראשות המפלגה הליברל-דמוקרטית. בפינה הימנית, אד דייווי, הליברל הירוק. בפינה השמאלית, ג’ו סווינסון, הפמיניסטית היוניוניסטית. השניים מסכימים על רוב הנושאים – בעיקר על ברקזיט – אבל עם דגשים שונים. לכן, בששת וחצי השבועות שנותרו עד שזהות המנצח/ת תוכרז, השאלה תהיה פחות על אידיאולוגיה, ויותר על כישורים. ובכל זאת, שווה להכיר את המועמדים ואת שיטת הבחירות | צילום: NCVO London
אתמול נסגרה ההרשמה למרוץ לראשות המפלגה הליברל-דמוקרטית. הראש/ה החדש/ה צפוי/ה להחליף את הראש היוצא, וינס קייבל, ב-23 ביולי. יום אחרי שהמפלגה השמרנית תכריז על הראש/ה החדש/ה שלה. בקיצור, הולך להיות שמח בחודש וחצי הקרובים. אבל המפלגה השמרנית תכריז על המתמודדים הסופיים שלה רק ביום שני בערב. בינתיים, הנה כל מה שצריך לדעת על המרוץ הליברל-דמוקרטי.
למה בעצם?
ראש המפלגה הנוכחי, וינס קייבל, מדבר זמן רב על כוונתו לפרוש. עוד בשנה שעברה הוא רמז לכך. במרץ הוא הודיע שבכוונתו לבקש במאי שהמפלגה תחל בתהליך למציאת המחליפ/ה שלו. קייבל עמד במילתו: לאחר קמפיינים מוצלחים למפלגה הן בבחירות המקומיות והן בבחירות לפרלמנט האירופי, קייבל הודיע ב-24 במאי על פרישתו. לדבריו של קייבל, מה שעומד מאחורי ההחלטה לפרוש הוא הרצון לאפשר לדור צעיר יותר לקחת את המפלגה לידיהם. כעת, כשהוא משאיר את המפלגה הליברל-דמוקרטית שנראית במגמת נסיקה, התחרות להחליפו יכולה להתחיל.
למה זה מעניין?
ובכן, לולא ברקזיט זה כנראה היה עניין דיי שולי. עדיין מעניין למתעניינים בפוליטיקה הבריטית (שזו הסיבה שרובכם כאן, אני מניח), אבל לא מאוד קריטי. מאז שנוצרה הברית בין הליברלים לסוציאל-דמוקרטים בראשית שנות השמונים, שיצרה את המפלגה הליברל-דמוקרטית, מטרת המייסדים לאתגר את המפלגות הגדולות לא ממש התגשמה. הברית ולאחריה המפלגה אמנם הצליחו לעשות למפלגת הלייבור חיים קשים, אבל זה בעיקר עזר למפלגה השמרנית. הפעם היחידה בה המפלגה הליברל-דמוקרטית הצליחה להגיע למצב של לשון מאזניים הייתה ב-2010, אז נכנסה לממשלת קואליציה עם השמרנים בראשות דייוויד קמרון. אני בטוח שהם מרוצים מעצמם עכשיו.
אבל עכשיו המצב שונה, כי ברקזיט. המפלגה הליברל-דמוקרטית הצליחה לרשום עלייה מפוארת בבחירות המקומיות בתחילת מאי ולהגיע למקום השני בבחירות לפרלמנט האירופי. יש אפילו סקר שחוזה שהמפלגה תקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר לו ייערכו בחירות כלליות, עם 24%. כל אלו בזכות העמדה הברורה של המפלגה נגד ברקזיט. זה נכון, רוב הסיכויים הם ששיטת הבחירות תוביל לכך שהמפלגה לא תקים ממשלה אפילו אם התחזית תתממש. אבל, הרעיון שהמלכה תבקש מראש/ת המפלגה הבא/ה להקים ממשלה כבר הרבה פחות מופרכת. וגם אם לא, הליברל-דמוקרטים עשויים להיות גורם מכריע ביכולת להקים ממשלה לאחר הבחירות. כלומר, זהות המנצח/ת עשויה להכריע לא מעט בפוליטיקה הבריטית בשנים הקרובות.
איך זה עובד?
חוקת המפלגה דורשת שתהליך הבחירה יימשך לפחות תשעה שבועות. מתוכם, 15 יום מהווים תקופה להגשת מועמדות. זו הסתיימה אתמול. כדי להגיש מועמדות, על המועמד/ת להיות חבר/ת פרלמנט מטעם המפלגה. כמו כן, יש צורך בתמיכה של עשרה אחוזים מחברי הפרלמנט של המפלגה (כרגע יש למפלגה 11 חברי פרלמנט) וכמו כן בתמיכה של מאתיים חברי מפלגה מלפחות עשרים סניפים מקומיים של המפלגה. אחרי שהוגשו המועמדויות יש עוד לפחות שלושה שבועות עד תחילת ההצבעה, בה משתתפים כל חברי המפלגה שנרשמו עד היום האחרון להגשת מועמדות. באופן עקרוני, ההצבעה היא בשיטת הקול הנודד, אך בגלל שהפעם יש רק שני מועמדים זה מיותר. משם, יש עוד לפחות שלושה שבועות עד הכרזת התוצאות.
מי המתמודדים?
כאמור, רק שני מתמודדים הציגו מועמדות, למרות שטכנית היו יכולים יותר. המועמדים הם אד דייווי וג’ו סווינסון. זה עומד באנטיתזה מוחלטת למפלגה השמרנית, בה כל כך הרבה חברים הצהירו על כוונתם לרוץ, שהמפלגה הייתה צריכה לשנות את החוקים, כדי לא להיתקע בתהליך יותר מדי ממושך. נראה שגם בניגוד למה שנראה כמו קרב מלוכלך בקרב השמרנים, הליברל-דמוקרטים מראים קצת יותר אחווה. אז בואו נכיר את המתמודדים.
אד דייווי
ניסיון
לסר אד דייווי יש ניסיון עשיר בעשייה פוליטית. הוא נבחר לראשונה כחבר פרלמנט מטעם הליברל-דמוקרטים ב-1997, ולמרות שהובס בבחירות 2015, הצליח לחזור ב-2017. בממשלת הקואליציה של 2010-15, שימש כשר זוטר ליחסי תעסוקה, צרכנות ולענייני דואר במשרד לענייני עסקים, חדשנות ומיומנויות. לאחר מכן, באותה ממשלה, שירת גם כשר לאנרגיה ושינוי אקלים. כמו כן, הוא החזיק בשלל תפקידים במפלגה. היום, הוא דובר המפלגה לענייני פנים.
עמדות
דייווי הוא ליברל קלאסי. קרי, הוא תומך במינימום התערבות של המדינה בכלכלה או בחיי הפרט. ב-2011, כשביקש להצדיק את הקואליציה עם השמרנים, דייווי כתב טור בו הסביר שהקואליציה תחזק את חירויות הפרט, וכינה את ממשלת הלייבור שסיימה את ימיה ב-2010 “מדינת בייביסיטר” (במקור: nanny state). הוא טען שגם סוציאל-דמוקרטיה היא “לא מאוד משכנעת”. מעניין אם מישהו סיפר לו שאחת המפלגות שיצרו את המפלגה שלו היא המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הוא גם רב עם שירות הבריאות הלאומי, ה-NHS האהוב על כל כך הרבה בריטים. ב-2003, דייווי טען שיש בארגון “תרבות סטליניסטית”. עם זאת, דייווי לא מתנגד לקיומם של שירותים ציבוריים כמו ה-NHS או לכל סוג של התערבות ממשלתית בכלכלה.
יש לציין שבניגוד למפלגות שמרניות, הליברליזם של דייווי לא נגמר בכלכלה ומגיע גם לזכויות אזרח. למשל, הוא הבטיח באותו טור מ-2011 למחוק את כל הפרטים הביומטריים שנאספו על אזרחים. בהזדמנות אחרת, כשממשלת מיי העבירה חוקים שנתנו לממשלה יותר סמכויות פיקוח על האזרחים, דייווי הצביע עם מפלגתו נגד החקיקה (בזמן שהלייבור וה-SNP נעדרו מההצבעה), וגם דרש לשפץ את החוקים. הוא גם ידוע בהתנגדותו למתרחש במחנות כמו גואנטנמו ביי.
בתחום הסביבתי, דייווי אומר שהוא רוצה “להפוך את הקפיטליזם לירוק”. הוא טוען ששוק חופשי והסרת חסמים הם הדרך הטובה ביותר לעולם ירוק יותר, וכשהיה השר לאנרגיה ושינוי אקלים גם פעל בכיוון. הוא בעד תחנות כוח גרעיניות, אך במשורה, בטענה שיש מחקרים שמראים שאנרגיה מתחדשת יותר יעילה כלכלית. מדובר באחד מנושאי הדגל שלו במרוץ זה, מבחינתו הנושא הגדול מעבר לברקזיט.
חזון למפלגה
לטענת דייווי, כיום מעבר לשאלת הברקזיט, אנשים לא בטוחים מה הליברל-דמוקרטים מייצגים. לדבריו, בימיו של המנהיג הראשון של המפלגה המאוחדת, פאדי אשדאון, ידעו מה המפלגה הליברל-דמוקרטית ייצגה, ולכך יש לחזור. לא בטוח שמבקריו של אשדאון בשנות השמונים והתשעים יסכימו עם דייווי, אבל בסדר. לדבריו, הוא רוצה שהמפלגה תייצג ערכים ליברליים, ותילחם בגזענות, בשנאת השונה ובפופוליזם.
ג’ו סווינסון
ניסיון
גם לג’ואן (ג’ו) סווינסון יש ניסיון עשיר. היא נכנסה לפרלמנט ב-2005, כשהיא בת 28, ועד 2009 החזיקה בתואר חברת הפרלמנט הצעירה ביותר. בדומה לדייווי, גם היא איבדה את המושב שלה בבחירות 2015, והצליחה לחזור בבחירות 2017. היא שירתה כמזכירה הפרלמנטרית הפרטית של סגן ראש הממשלה ושל השר לענייני עסקים, חדשנות ומיומנויות. כמו כן, היא החליפה את דייווי כשרה זוטרה ליחסי תעסוקה, צרכנות ולענייני דואר, וגם שירתה כשרה זוטרה לענייני נשים ושוויון. היא שימשה במגוון תפקידים במפלגה, וכיום היא סגנית ראש המפלגה.
עמדות
אם הדגש של אד דייווי הוא על ליברליזם, הדגש של ג’ו סווינסון הוא יותר על פמיניזם. זה לא מתבטא רק בכך שאם תיבחר היא תהיה לראשה הראשונה של הליברל-דמוקרטים, אלא גם במעשים. ב-2018, היא הייתה לחברת הפרלמנט הראשונה שנכנסה עם בנה התינוק לדיון בבית הנבחרים. היא תומכת נחרצת בזכות להפלות, ומאמינה שהדרך להקטנת מספר ההפלות אינו באמצעות איסור עליהן, אלא באמצעות חינוך מיני שיקטין את מספר ההריונות הלא רצויים. ב-2018 הוציאה ספר שעסק בשוויון מגדרי ובדרכים להשיג אותו. ב-2017, סווינסון גיבתה הצעה שמדי בתי הספר לא יהיו תלויי מגדר. עם זאת, היא מתנגדת להציב מכסות לגבי מספר הנשים במקומות עבודה, בטענה שזה לא ישיג את האפקט. במקום זה, העדיפה גישה וולונטרית יותר.
כיאה למפלגתה, גם סווינסון היא ליברלית, אך הרבה פחות נחרצת מדייווי. היא תמכה בקיצוץ מס הכנסה, וגם בהורדת גיל ההצבעה ל-16. היא גם התנגדה לרצון של ממשלת בלייר להנהיג בבריטניה תעודות זהות מחייבות, מהסוג שיש בישראל. כשרה ליחסי עבודה, היא תמכה מאוד בצורות גמישות של תעסוקה, והייתה מאוד סקפטית לגבי הצעות להעלאה בשכר המינימום. עם זאת, בבחירות 2017 היא הגנה על מצע המפלגה, שהבטיח העלאה במס הכנסה והזרמת יותר תקציבים ל-NHS. היא מעוניינת שהכלכלה “תעבוד עבור אנשים”, וטוענת שלכך יש צורך בשיתוף פעולה מצד העסקים. בתחום הירוק, היא הראתה בעבר תמיכה במסים ירוקים. היא מעוניינת שבכל הנוגע לנושא הירוק, “עסקים יהיו חלק מהפתרון, ולא חלק מהבעיה”.
כנציגה של מחוז סקוטי, לסווינסון יש גם התייחסות רבה לסקוטלנד. מעבר לשלל התפקידים שלה במפלגה שנגעו לסקוטלנד, אחד מההישגים בהם היא גאה הוא הניצחון (מבחינתה) במשאל העם ב-2014, שקבע שסקוטלנד תישאר חלק מהממלכה המאוחדת. לחברי ה-SNP היא קוראת “לאומנים”. היא חוששת ממשאל עם נוסף בסקוטלנד.
חזון למפלגה
גם סווינסון מעוניינת ביצירת כוח ליברלי שיילחם במגמות מדאיגות בעולם. עם זאת, היא טוענת שהמלחמה היא בכוחות לאומניים, שפרצו הן במשאל העם בסקוטלנד והן במשאל העם על היחסים עם אירופה. היא גם מעוניינת בכוח ליברלי שיפעל לתיקון מה שהיא מכנה “המערכת הפוליטית השבורה” של בריטניה.
ומה עם הברקזיט?
ובכן, בעניין הזה אין ממש הבדלים בין השניים. גם דייווי וגם סווינסון בעד משאל עם חוזר, בתקווה שזה יבטל את הברקזיט. הם גם לא שוללים ביטול של סעיף 50 ללא משאל במקרה בו לא יהיה מוצא אחר. עם זאת, הם לא מעוניינים לעשות זאת, ומאמינים שכיוון שהסיפור של הברקזיט התחיל עם העם, עליו גם להסתיים עם העם.
מה צפוי?
כרגע אין ממש סקרים, כך שקשה לדעת. מן הסתם, בשלושת השבועות הקרובים יתחילו יותר הערכות לגבי השאלה למי יש סיכוי גבוה יותר. בכל מקרה, קשה להגיד שזה קריטי. התחרות היא לא על ערכים, בהם בעיקר מדובר בדגשים שונים ופחות במחלוקות, ויותר על יכולת מקצועית להנהיג את המפלגה.
עדכונים רלוונטיים על התפתחויות וסיכויים, כמובן, יתפרסמו בבלוג. בינתיים, אם התעניינתם, אתם מוזמנים ליהנות מדיבייט שהמפלגה ערכה בין שני המתמודדים.