דונלד טראמפ עזב את הממלכה המאוחדת, ואפשר לסכם. הרבה קרה בשלושת הימים האחרונים. הנשיא טראמפ פגש את המלכה אליזבת’, הידיין עם ת’רזה מיי וכמובן, דיבר עם בוריס ג’ונסון. מצד שני, הוא רב עם סאדיק קאן וזכה לקבלת פנים שלא עליה חלם מהציבור הבריטי. והבריטים עצמם? מפולגים גם סביב ביקור הנשיא | צילום: דאונינג 10
אז דונלד טראמפ סיים את ביקורו בבריטניה ועבר לביקור ברפובליקה האירית, שלא מכוסה בבלוג הזה, כך שאפשר לסכם. כמובן, הרבה קרה בשלושת הימים הללו ואי אפשר לעבור על הכל. חלק מהנושאים, כמו החשש שטראמפ גרם לגבי עתיד ה-NHS, סוקרו בנפרד. אבל יש מספר תמות שאפיינו את הביקור הזה, מהן לא ניתן להתעלם. הפוסט, מטבע הדברים, ייתן הדברים כפי שנחוו מהזווית הבריטית.
ריב עם ראש העיר
עוד לפני שהנשיא דונלד טראמפ נחת בבריטניה, הוא כבר הספיק לפתוח בריבים בטוויטר. על הכוונת, ראש עיריית לונדון סאדיק קאן. הדבר בא בתגובה לקריאות מצד קאן, טרם הגעתו של טראמפ, שלא לפרוש בפני הנשיא שטיח אדום. זאת, בטענה שטראמפ לא הולם את ערכיה האינקלוסיביים של בריטניה. הוא גם אמר שטראמפ מזכיר “פשיסטים מהמאה העשרים”. אז טראמפ לא היה פראייר, וצייץ נגד קאן שהוא “מפסידן” ו”נבזי”, וקרא לו להתמקד בעבודתו כראש העיר במקום בו. אתמול, במסיבת עיתונאים משותפת עם ת’רזה מיי, טראמפ כינה את קאן “כוח שלילי”.
קשה להגיד שהתגובות להתנהגות הזו של טראמפ, לפחות בחלונות הגבוהים, הייתה יותר ממחנאית. בעוד שבמפלגות האופוזיציה, מטבע הדברים, גינו את ההתנהגות הלא דיפלומטית של טראמפ, במפלגת השלטון גינו דווקא את קאן. לדבריהם, יכול להיות שטראמפ הוא לא בדיוק מופת של דיפלומטיה, אך שבסופו של דבר מדובר במנהיג נבחר של בת ברית קרובה. לטענתם, גם הם לא מסכימים עם טראמפ על נושאים רבים, אך שהם עדיין לא היו מעלים על דעתם להתנהג כפי שקאן התנהג טרם הגעתו של טראמפ. או במילים אחרות: יש הזדמנות לנגח את המפלגה היריבה, אז למה לא?
חייבים לציין, במובן הזה, שזו לא הפעם הראשונה שנפתחת חזית בין נשיא ארצות הברית לבין ראש עיריית לונדון. ב-2003 ראש עיריית לונדון היה קן ליווינגסטון מהשמאל הרדיקלי. בנובמבר אותה שנה נשיא ארצות הברית דאז ג’ורג’ בוש הגיע לביקור בבריטניה, כשמוקדם יותר באותה שנה הוא יצא להרפתקה משותפת עם טוני בלייר בעיראק. ליווינגסטון טען שבוש הוא “האיום הגדול ביותר לחיים על כדור הארץ“, והודיע שהוא יערוך בבניין העירייה קבלת פנים “לכל מי שאינו ג’ורג’ בוש”. כשנשאל על התנהגות זו כלפי נשיא נבחר, ליווינגסטון טען שבוש לא נבחר רשמית. כוונתו הייתה כמובן שבוש זכה לפחות הצבעות בקול הפופולרי בבחירות 2000 מאשר יריבו בדמוקרטי אל גור. בוש לא הגיב כמו טראמפ, אבל ב-2003 עדיין לא היה טוויטר.
הפגנות
סאדיק קאן לא היה היחידי שהביע התנגדות לטראמפ. עוד לפני שטראמפ נחת, הוא זכה לקבלת פנים מלבבת באמצעות גילוח שדות, שיצר מסרים לנשיא. ההפגנות הגיעו לשיאן אתמול, ואליהן הגיעו פוליטיקאים בכירים מרבות ממפלגות האופוזיציה, כמו הלייבור, ה-SNP, הליברל-דמוקרטים והירוקים. פוליטיקאים בכירים מסוימים, כמו ג’רמי קורבין, אף נאמו בהפגנה. גם הבלון בדמותו של טראמפ כתינוק זועם קיבל אישור להופיע בהפגנה, וככל הנראה שטראמפ ראה אותו. עם זאת, המשטרה מנעה מהמפגינים להגיע ממש עד רחוב דאונינג, מה שאפשר לטראמפ לא להיחשף לרוב ההפגנות, שמשכו עשרות אלפי מפגינים, ולפטור אותן כפייק ניוז. קהל המפגינים שהגיע, יש לציין, היה קטן יותר מאשר בביקורו בשנה שעברה.
The message is the inspired work of Bishops Stortford A Level Art student and Upcycling entrepreneur Ollie Nancarrow. #TrumpVisit #TrumpStateVisit #TrumpProtest https://t.co/SWZVqG0OBH pic.twitter.com/6vcwaFe7YE
— Occupy Design (@OccupyDesignUK) June 3, 2019
כמובן, גם בממלכה המאוחדת דונלד טראמפ הוא בעל יכולת פנומנלית לפלג. מול ההפגנה נגד טראמפ, הגיעו גם מפגינים בעד טראמפ, אף כי פחות. גם הם טענו שהם לא בהכרח מסכימים עם טראמפ, אבל הוא עדיין הנשיא הנבחר של בת הברית הקרובה ביותר של ארצות הברית. היו כאלה שטענו שחוסר ההסכמה עם דונלד טראמפ לא מצדיק הפגנות נגדו, שכנראה היו גורמות למפח נפש אם היו מתקיימות נגד מנהיג/ה בריטי/ת בעת ביקור חוץ. בפרלמנט גם הצביעו על כך שלא נרשמו הפגנות שכאלה (או החרמות של הארוחה המלכותית, כפי שעשו ג’רמי קורבין ואחרים), כאשר נשיא סין הגיע לביקור, למרות שמדינתו היא רודנית.
צריך להדגיש לכך שכל המתנגדים לטראמפ טענו שהם מכבדים את ארצות הברית ורואים באמריקאים את בני בריתם. עם זאת, לדבריהם, דונלד טראמפ לא מייצג את הערכים המשותפים עליהם מבוססים היחסים המיוחדים בין שתי המדינות. לגבי השאלה הסינית, קשה באמת להצדיק את זה. ג’רמי קורבין סירב לענות לשאלה שהגיעה אליו מהתקשורת בנושא. קשה להגיד שהטענה של סאדיק קאן שלחברים טובים אפשר להגיד גם כשהם טועים משכנעת מישהו. יש לציין, כמובן, שביקור של נשיא סין יוצר הרבה פחות הייפ מביקור של נשיא ארצות הברית, ולכן ביקור של האחרון יוצר הרבה יותר רגשות לכאן או לכאן. זה לא מצדיק, אבל זה יכול לשים את הטענות לצביעות המפגינים בפרופורציות.
פגישות
כמובן, דונלד טראמפ לא רק רב עם אנשים, הוא גם נפגש עם חלקם. הוא אמנם סירב לבקשה של ג’רמי קורבין להיפגש (למרות שטען שלא תהיה לו בעיה עקרונית להיפגש עם קורבין בעתיד), אבל נפגש עם אחרים. ראשית, המלכה אליזבת’ השנייה, שערכה לטראמפ סיורים שונים, והייתה ממלכתית כמתבקש. כמובן, אנחנו מדברים על מלכה שאירחה את הרודן הרומני ניקולאה צ’אושסקו ב-1978. לעומת מנהיגים בעייתיים שהיא כבר אירחה בעבר, טראמפ באמת נראה כמו מנהיג מיינסטרימי.
כמובן, טראמפ נפגש גם עם ת’רזה מיי, ולאחר מכן גם יצאו למסיבת עיתונאים משותפת וקצרה. במסיבת העיתונאים הזו טראמפ הקפיד בכבודה של מיי, ואמר שמגיע לה קרדיט רב על הניסיונות שלה לגבי הברקזיט. מיי, מצדה, אמרה שהיא וטראמפ תמיד דיברו זה אל זה בפתיחות, גם כשלא הסכימו. בפגישתם, מטבע הדברים, היו דיונים לגבי היחסים בין המדינות לאחר ברקזיט. על-פי השר למשרד הקבינט, דייוויד לידינגטון, מיי גם ניסתה להדגיש בפני טראמפ את חשיבות משבר האקלים. לא נראה שדבר זה הצליח לשכנע במיוחד.
טראמפ גם נפגש עם הרבה יריבים פוליטיים של מיי, ביניהם נייג’ל פרג’ ואיין דאנקן-סמית’, וגם דיבר עם בוריס ג’ונסון. טראמפ, ללא ספק, מבין שמיי היא ראשת ממשלת מעבר, ושאם יבוא לבקר שוב בסוף הקיץ, הוא יתקבל על-ידי דייר/ת חדש/ה בדאונינג 10. פרג’, מצדו, צייץ שהייתה פגישה מוצלחת ושטראמפ תומך בברקזיט.
D-Day
כמובן, לא ניתן להתעלם מהסיבה הרשמית בגינה דונלד טראמפ בכלל הגיע לממלכה: טקס זיכרון לכבוד 75 שנה לפלישה לנורמנדי, ה-D-Day. הטקס נערך היום. מבחינה פוליטית, אין יותר מדי מה לפרט: טקס ממלכתי, עם נאומים מרגשים, בו השתתפו מנהיגים מכל העולם, כמו עמנואל מקרון ואנגלה מרקל. מה שמעניין הוא הדרך בה גם יום הזיכרון הזה שימש להתנגחות פוליטית סביב ביקורו של טראמפ.
אלו שצידדו בביקורו של טראמפ, טענו שמדובר בנשיא שהגיע כדי לכבד את זכרם של החיילים הבריטים והאמריקאים שנלחמו שכם אל שכם מול גרמניה הנאצית. לטענתם, רבים מאותם חיילים נהרגו, כדי שלמפגינים נגד דונלד טראמפ תהיה את האפשרות להפגין. מנגד, אחרים טענו שההפגנות נגד טראמפ לא נערכו במהלך טקס הזיכרון – שכן ההפגנות נערכו אתמול והטקס היום – וג’רמי קורבין נכח גם הוא בטקס הזיכרון.
לסיכום
עדיין לא ניתן להגיד איך ייראו היחסים בין שתי המדינות בעתיד הקרוב. זה תלוי בעיקר בשתי שאלות: זהות המחליפ/ה של ת’רזה מיי כראש/ת הממשלה, ובדרך בה בריטניה תצא מהאיחוד האירופי, אם בכלל. הדברים האלו ישפיעו על עמדתה של בריטניה בכל הסכם סחר עתידי מול ארצות הברית. כמו כן, הם גם ישפיעו על המידה בה טראמפ יוכל לנצל את כוחה של מעצמת העל בראשה הוא עומד כדי לכפות על בריטניה הסכמים שלא יהיו נוחים לה. את זה לא נוכל לדעת לפני הקיץ.
מה שכן בטוח, זה שדונלד טראמפ הוא נשיא שמביא פילוג לכל מקום אליו הוא מגיע. זה לא רק באשמתו, יש לציין. העולם כולו סובל מפולריזציה. כמו כן, בריטניה נהיית מפולגת עוד קצת עם כל יום שעובר בלי שסאגת הברקזיט הגיעה לסיום כלשהו. אבל גם אם אתם תומכים בטראמפ, תתקשו לטעון שהוא מצליח לגרום לציבור להתאחד סביבו. הוא גם, כך נראה, נהנה מתשומת הלב שהוא מקבל הודות להיותו כה שנוי במחלוקת.
אבל טראמפ, כאמור, נסע לאירלנד. הבריטים ימשיכו לריב על הברקזיט.