בתמונה: בניין הפרלמנט האירופי בבריסל. צילום: Andrijko Z., ויקיפדיה
היום (ה’) הבריטים יגיעו לקלפיות כדי להצביע בבחירות לפרלמנט האירופי. הבחירות האלו שונות מבחירות קודמות לפרלמנט האירופי, וגם שונות מהרבה בחירות באופן כללי, וכל המפלגות נושאות אליהן עיניים.
ייחוד
מה שמייחד את הבחירות האלו הוא הסיטואציה המוזרה: מתי בפעם האחרונה הלכתם לבחירות שלא היו אמורות בכלל להתקיים? כי זה יהיה המצב עבור הבריטים שילכו להצביע ביום חמישי. באופן עקרוני, בריטניה הייתה אמורה לצאת מהאיחוד האירופי ב-29 במרץ 2019, אבל כפי שוודאי כולכם שמתם לב, התאריך הזה עבר, ובריטניה עדיין בפנים. בתחילה, האיחוד אישר הארכה קצרה עד ה-12 באפריל, כדי להימנע מהשתתפותה של בריטניה בבחירות לאיחוד. הארכה זו לא הספיקה, והאיחוד התנה הארכה נוספת (שניתנה עד ה-31 באוקטובר 2019) בהשתתפותה של בריטניה בבחירות. הדבר יצר זעם רב כלפי הממשלה, שנראית במקרה הטוב כמי שנכשלה בתפקידה, ובמקרה הרע כמי ש”בגדה בדמוקרטיה” (כלשונו של נייג’ל פרג’).
מהבחינה הזו, יהיה מעניין לראות כיצד הדבר ישפיע על שיעור ההצבעה. בדרך כלל אחוז המשתתפים בבחירות לפרלמנט האירופי לא גבוהים במיוחד, ובשיאו הגיע ל-35%. לרוב כשהבריטים מצביעים בבחירות שאינן לפרלמנט, הם מביעים את דעתם על תפקוד המפלגות בפרלמנט. זו לא בדיוק סיבה שממריצה ללכת לקלפי, ולרוב ההצבעות האלו הן הצבעות מחאה עם ייצוג יתר למפלגות הקטנות. דפוס ההצבעה הזה נכון גם לבחירות המקומיות.
עם זאת, כאמור, הפעם מדובר בבחירות יוצאות דופן. מצד אחד, אפשר לצפות שהרבה יחרימו את הבחירות האלו, כמחאה על כך שהן לא אמורות לקרות. מצד שני, להרבה אנשים משני צדיו של הוויכוח על הברקזיט יש מוטיבציה חזקה יותר ללכת למחות, ויש הרבה מפלגות שיכולות להוות הצבעת מחאה שכזו. לכן, רצוי להסתכל כיצד שיעור ההצבעה ישתנה לעומת הנורמה, כדי להבין אם שיטת המחאה של הבריטים שינתה גישה.
שיטה שונה
בניגוד לבחירות הארציות או המקומיות, בהן יש חלוקה למחוזות בחירה והמועמד/ת שמשיג/ה הכי הרבה קולות בכל מחוז מנצח/ת, בלי קשר לשיעור הקולות שקיבל/ה, הבחירות האירופיות הן קצת שונות. הבחירות האלו מכירות בכך שהשיטה האזורית-רובנית המאפיינת את הבחירות בבריטניה היא לא מאוד הוגנת, ולכן מציעות שיטות אחרות. השיטות האלו עדיין מתבססות על מחוזות בחירה, אך הם גדולים יותר, שולחים מספר נציגים והנוסחאות של חישוב המושבים לכל מפלגה אמורות להביא לחלוקה יחסית והוגנת יותר של הקולות. הנוסחאות לחישוב דיי מסורבלות להסבר, ולכן לא אכנס אליהן כאן, אבל יש הסבר מצוין בסרטון הזה. מה שרלוונטי לסיפור כאן, זה שאם בבחירות הכלליות של 2015 מפלגת UKIP השיגה יותר מעשרה אחוזים מהקולות אבל רק מושב אחד (מתוך 650), בבחירות האירופיות העיוות צפוי להיות הרבה יותר קטן. כמו כן, בגלל שמספר הנציגים לכל מחוז נע בין שלושה לעשרה, אחוז הקולות שמפלגה צריכה לקבל כדי לקבל מושב אחד מטעם המחוז הוא גבוה מאוד.
מי נגד מי?
הגענו לתכל’ס: המפלגות המתחרות ומה שצפוי להן. אם נוציא את המפלגות הנשענות על זהות מקומית, כמו ה-SNP או השין פיין, שמשחקות משחק קצת אחר (למרות שגם להן יש משנה בנוגע לברקזיט), ונישאר עם המפלגות הארציות, ניתן לבצע חלוקה לשלוש קבוצות. הראשונה היא שתי המפלגות הגדולות – השמרנים והלייבור – שלא מחזיקות בדעה אחידה לגבי היחסים עם אירופה. השנייה היא המפלגות שתומכות בברקזיט באופן מובהק, קרי UKIP ומפלגת הברקזיט. האחרונה היא המפלגות שמתנגדות באופן מובהק לברקזיט, שהן המפלגה הליברל-דמוקרטית, המפלגה הירוקה והקבוצה העצמאית. אם לסכם את התחזיות, אז הקבוצה הראשונה חוטפת חזק, הקבוצה השלישית מתחזקת, והקבוצה הראשונה מתחזקת מאוד. אבל בואו נפרק את זה לכל מפלגה ומפלגה.
המפלגה השמרנית
זוכרים את זה שצחקנו על הקוסמים שאול מופז ואבי גבאי, שלקחו (בהתאמה) ב-2012 וב-2017 מפלגות של 28 ו-24 מנדטים, ובאורח פלא כיווצו אותן למפלגות של 2 ו-6 מנדטים? אז ת’רזה מיי. כמה המפלגה הזו על הקרשים בבחירות האלו? בסקרים האחרונים היא עמדה על מעט יותר מעשרה אחוזים מתוך הקול הפופולרי. בדרך כלל, הייתי מזכיר שהבריטים המציאו מושג לימנים שלא מספרים לסוקרים למי יצביעו (פקטור הטורי הביישן, אם תהיתם), ושלכן אפשר לחזות למפלגה הצלחה יותר גדולה בבחירות מאשר בסקרים. אבל הפעם זה לא בדרך כלל, ואין סיבה להאמין שהשמרנים הולכים להצליח באופן יוצא דופן יותר ממה שהסוקרים מוצאים, משלוש סיבות: ראשית, יש לימנים לאן ללכת, וזה למפלגת הברקזיט. לכן, לא סביר להניח שיש פה סיפור של הטעיית הסוקרים. שנית, הבחירות המקומיות שהתקיימו בתחילת מאי, בהן השמרנים נפלו בגדול. אין שום סיבה להאמין שזה יהיה שונה הפעם. שלישית, כמה פעמים מפלגה קראה לכם להצביע עם ההבטחה שהראשה שלהם הולכת להתפטר אחרי שהסיפור הזה נגמר, ושחברי המפלגה שלה דוחקים בה ללכת אפילו קודם?
זה, כמובן, לא מפתיע בשום צורה, ולא היה צריך סקר כדי להבין שהמפלגה הולכת ליפול. זה שהסכם הברקזיט של ת’רזה מיי מבריח רימיינרים והארד-ברקזיטרים כאחד זה דבר אחד. אבל העובדה שההתנהלות של מיי סביב הנושא היא בגדר פארסה בעיניי רבים, מחמירה את המצב. ואין ספק שמה שהתרחש אמש לא בדיוק הוסיף לתמיכה במיי. לכן, הרבה שמרנים בורחים למפלגות שברורות יותר בנוגע לאיחוד האירופי. אם המפלגה תצליח להכניס מספר נציגים עם שתי ספרות לפרלמנט האירופי היא תוכל להגיד שהיא הצליחה מעל למצופה.
מפלגת הלייבור
כמו בבחירות המקומיות, הלייבור צפויה גם לחטוף מהציבור, אבל פחות. בנאום השקת קמפיין הבחירות, ג’רמי קורבין אמר שהלייבור אינה “מפלגה של ה-52 [אחוז שהצביעו בעד ברקזיט] או של ה-48 [אחוזים שהצביעו בעד הישארות באיחוד האירופי]”, אלא המפלגה שפועלת למען הכלל. הוא גם השיב לטענות של נייג’ל פרג’ לפיהן הברקזיט הוא בן ערובה בידי האליטה הפוליטית, בטענה שיציאה ללא הסכם היא ברקזיט של האליטה, שכן השכבות הנמוכות ייפגעו ממנו. כמי שמנהיג מפלגה שסיסמתה היא “למען הרבים, לא המעטים”, הוא לא יכול להסכים לכך. בפועל, בעיניי רבים, קורבין נתפש כלא קוהרנטי לגבי הברקזיט, ומתחמק מתמיכה ברורה במשאל עם שני בכל מחיר.
לכן, הרבה רימיינרים עוזבים את הלייבור לטובת הצבעה למפלגות שתומכות באופן מובהק במשאל עם שני, בעיקר לליברל-דמוקרטים ולירוקים. אבל, גם הברקזיטרים נרתעים ממנו, עקב תמיכתו בהישארות באיחוד המכסים, ויש גם מצביעי שמאל שמתכוונים להצביע למפלגת הברקזיט של נייג’ל פרג’ (לא שזו חוכמה גדולה. פרג’ באופן מוצהר לא הציג שום מדיניות מעבר ליציאה מהאיחוד האירופי, והבטיח שהבטחות בנושאים נוספים יתפרסמו רק אחרי הבחירות). העובדה שהלייבור חוטפים פחות מאשר השמרנים, אם כן, נעוצה בעיקר בכך שהיא זוכה מההפקר של ישיבה באופוזיציה. קשה לחטוף בכל הכוח כשזה מישהו אחר שנכשל בביצוע התפקיד. לכן, כנראה שעדיין צפוי מספר מושבים דו-ספרתי, אבל נמוך יותר מאשר ב-2014.
אבל למרות שהירידה תהיה פחות חמורה מאשר לשמרנים, אין סיבה לחברי הלייבור לחוש מעודדים יותר מדי. לפני כניסתה של מפלגת הברקזיט לתמונה, הלייבור הייתה אמורה להיות המפלגה המובילה עם כשלושים אחוז מהקול הפופולרי. עכשיו, לא רק שהמפלגה בתרחישים מאוד אופטימיים משיגה קצת יותר מעשרים אחוז, בחלק מהסקרים היא נשארת מאחורי המפלגה הליברל-דמוקרטית. עם זאת, יש לציין, בחלק ממחוזות הבחירה המפלגה עדיין מובילה, כשלונדון בולטת בכך.
EU Elections (UK), Final Projections:
BXP: 30 (+30), 33.5%
LAB: 16 (-4), 19.3%
LDM: 12 (+11), 16.1%
CON: 6 (-13), 11.2%
GRN: 3 (=), 8.3%
UKIP: 0 (-24), 2.8%
CHUK: 0 (=). 3.9%SNP: 2 (=)
ALL: 1 (+1)
PLC: 1 (=)
SFN: 1 (=)
DUP: 1 (=)
UUP: 0 (-1)Changes w/ 2014. #EUelections2019 pic.twitter.com/6rMz0gCbyB
— Election Maps UK (@ElectionMapsUK) May 22, 2019
מפלגת הברקזיט
הכוכבת הגדולה של הבחירות האלו. בבחירות לפרלמנט האירופי ב-2014, מפלגת UKIP קיבלה 26.6% מהקולות, ושליש מחברי הפרלמנט המוקצים לבריטניה באיחוד. עכשיו, סקרים אופטימיים חוזים למפלגת הברקזיט החדשה כ-35% מהקולות ואפילו יותר, וסקרים קצת פחות אופטימיים כ-30%, ובכל מקרה המפלגה מובילה על כל המפלגות הוותיקות בפער. זה הישג אדיר בשביל מפלגה בת חודש וחצי שהראש שלה צריך להדוף שאלות קשות על תרומות מפוקפקות מחבר מיליונר ולברוח ממילקשייקים. המפלגה גם צפויה לגדולות בבחירות הכלליות כשאלו יגיעו.
הדבר נובע משלוש סיבות עיקריות: ראשית, UKIP הביאה את עצמה למצב בו הרבה מצביעים לא רוצים לגעת בה אפילו במקל, מה שמאפשר למפלגת הברקזיט לשתות לה קולות. שנית, נייג’ל פרג’ הוא דמות מוכרת בציבור והוא יודע למשוך קהל. שלישית, הוואקום המנהיגותי שנוצר במפלגות הוותיקות מאפשר לפרג’ למלא אותו בקלות. לכן, המפלגה צפויה להיות המפלגה הגדולה ביותר, מה שיביא לכך שקבוצת המפלגות ההארד-ברקזיטריות תהיה הגדולה ביותר גם היא. עם זאת, יש לציין, אין לה רוב מוחלט בקרב המצביעים. כמו כן, נצטרך לחכות ולראות כמה היא באמת תשיג, כי אם היא לא תעלה בהרבה לעומת UKIP בבחירות הקודמות, יהיה אפשר לדבר על הצלחה אדירה, אבל לא יהיה מדובר בהגדלת כוח אמיתית למחנה ההארד-ברקזיט. בכל מקרה, תרחיש “פסימי” כזה עבור המפלגה נראה כרגע לא סביר.
UKIP
עוד קוסמים שהצליחו להעלים מפלגה. כשהמפלגה ירדה מ-12.6% בבחירות 2015 ל-1.8% בלבד בבחירות 2017, זה לא היה מפתיע. סעיף 50 הופעל, והיה נראה שיוצאים מהאיחוד האירופי, כך שלא היה נראה שיש טעם רב במפלגה. אבל אם אחרי הוואקום המנהיגותי ודחיית הברקזיט המפלגה לא מצליחה להתרומם, כנראה שכבר אפשר להספיד. לפי הסקרים, המפלגה הייתה במצב פחות טוב מאשר בבחירות האירופיות של 2014 עוד לפני מפלגת הברקזיט של פרג’ (עם 17% ביום טוב, ירידה של קרוב לעשרה אחוזים). עכשיו היא מגרדת את ה-5% מלמטה. המפלגה גם עשתה את הלא יאומן, והצליחה לאבד מעל מאה חברי מועצה בבחירות המקומיות, למרות שמפלגת הברקזיט לא לקחה חלק והתחרות שלה על לבבות הברקזיטרים הייתה עם השמרנים.
הדבר נובע מכך שהמפלגה עכשיו נתפשת במקום מפלגה ימין קשה עם נגיעות של פופוליזם, כמפלגת ימין הזוי ומאוד פופוליסטי. לכל הרוחות, נייג’ל פרג’ פרש מהמפלגה ב-2018 בטענה שהמפלגה נעשתה אסלאמופובית מדי. כשנשאל עליה כמנהיג מפלגת הברקזיט, הוא אמר שהיא נעשתה למפלגה גזענית. על כך ניתן להוסיף התבטאויות דיי מזעזעות של מועמדים מטעם המפלגה לגבי אונס. זה מוביל לכך שאלו שבכל זאת יצביעו למפלגה, או עושים זאת באופן מסורתי, או שלא אוהבים את העובדה שמפלגת הברקזיט היא מפלגה של איש אחד.
המפלגה הליברל-דמוקרטית
המפלגה עם הסיכוי הגבוה ביותר להיות הפתעת הבחירות (מפלגת הברקזיט תתקשה באמת להפתיע). בחלק מהסקרים האחרונים המפלגה הצליחה אפילו להגיע למקום השני, כשהיא עוקפת את מפלגת הלייבור. אמנם היא בשום שלב עוד לא הצליחה לעבור את ה-20%, אבל לכו תדעו. עם זאת, בלא מעט סקרים, המפלגה מגיעה רק למקום השלישי, כך שלא כדאי למהר עם השמפניות.
הדבר נובע מכך שהליברל-דמוקרטים הצליחו, בעבודה מאומצת, להגדיר את המפלגה שלהם כבית לאלו שרוצים להצביע ברור נגד ברקזיט. לא מפלגה של “מבצעים את החלטת משאל העם אבל אולי נחשוב על משאל עם שני”, אלא להצביע בבירור נגד ברקזיט. אמנם יש עוד מפלגות שהן לחלוטין אנטי-ברקזיט שרוצות לעצור את התהליך, אבל הן מעולם לא הצליחו להגיע למעמד המפלגה השלישית אליו הליברל-דמוקרטים הצליחו להגיע (בין השאר בזכות ההתבססות על שאריות המפלגה הליברלית הוותיקה). לכן, היא זוכה לעלייה החדה ביותר. עם זאת, היא לא עולה כמו שהייתה רוצה לעלות. ראשית, בסקוטלנד ובוויילס, המפלגות הלאומיות של אומות אלו, ה-SNP ופלייד קמרי בהתאמה, גם הן אנטי-ברקזיט, ומושכות לא מעט קולות שבאנגליה היו הולכים לליברל-דמוקרטים. שנית, כי במישור הכלל-בריטי, יש לליברל-דמוקרטים מתחרה אחת רצינית.
המפלגה הירוקה
המתחרה הרצינית של הליברל-דמוקרטים על קולות הרימיינרים. מה שצפוי עם המפלגה הזו הרבה פחות ברור. בחלק מהסקרים היא נשארת במקום, בחלק היא זוכה לעלייה מרשימה, ובחלק היא יורדת באופן קל. לכן, לא ברור כל כך מה צפוי למפלגה. הבעיה היא שהמפלגה בכל מקרה מתחרה על קולות הרימיינרים, מה שעלול להיות מסוכן לה ולליברל-דמוקרטים במחוזות בחירה עם מעט נציגים. וזה עוד לפני שמזכירים שוב שבסקוטלנד ובוויילס הפיצול של קולות הרימיינרים חמור עוד יותר.
Change UK
הבלון שהתפוצץ. כשהמפלגה נוצרה בתחילת 2019 על-ידי עריקים ממפלגת הלייבור, אליהם אחר כך גם הצטרפו עריקים מהשמרנים, היה נראה שמדובר בכוח חדש בפוליטיקה הבריטית. אבל זה לא החזיק הרבה זמן. כבר בתחילת הדרך היה נראה שהם בעיקר מתחרים על הנישה של הליברל-דמוקרטים, ולא הצליחו להבחין את עצמם מהם יותר מדי. העובדה שמייסדי המפלגה סירבו להעמיד את עצמם לבחירה מחדש במחוזות הבחירה שלהם לפרלמנט הבריטי, ובכך לתת לציבור אפשרות להצביע להם כחברי המפלגה החדשה, גם פגעה בה מאוד. ואז, הבחירות האירופיות בכלל התחילו להתנהל בצורה לא אופטימלית עבורם, עם מועמדים מטעם המפלגה לפרלמנט האירופי, שפרשו מהמרוץ. חלק על רקע של אמירות גזעניות או מיזוגיניות, אחרים כדי לא לפצל את הקולות של הרימיינרים. דובר המפלגה, צ’וקה אומונה, ניסה להבדיל את עצמו מהליברל-דמוקרטים באמצעות הבטחה שסעיף 50 יבוטל בלי משאל עם (בטענה שנגמר הזמן), רעיון שמתקבל בספקנות גם בקרב רימיינרים רבים עקב המשמעות הדמוקרטית של הדבר. אז עכשיו, המפלגה נמצאת בסקרים עם אחוזים בודדים, והיא תגיד תודה על כל נציג שתצליח להשחיל לפרלמנט האירופי. זו ממש לא תהיה הפתעה אם אפילו את זה היא לא תצליח לעשות. בכל מקרה, במפלגה שומרים על אופטימיות, ותולים את זה במיוחד בעובדה שמדובר במפלגה חדשה.
אם לסכם את המצב של כלל הרימיינרים, הוא לא מאוד טוב. בחלק מהסקרים, שלוש המפלגות הנ”ל ביחד לא מגיעות לשיעור התמיכה של מפלגת הברקזיט. איפה שהן כן מתקרבות, הן לא מצליחות לתרגם את זה למספר דומה של חברי פרלמנט, עקב הפיצול. שיטת הבחירות לפרלמנט האירופי אמנם יותר יחסית, אבל העובדה שכל מחוז בחירה מעמיד עד עשרה חברי פרלמנט יוצרת אחוז חסימה טבעי רצחני למדי. יש כאלו שיגידו שהאג’נדות של המפלגות שונות זו מזו, וזה נכון, אבל מצד שני איך תביאו את ההבדל הזה לידי ביטוי אם יוציאו את בריטניה מהפרלמנט האירופי?
לסיום
בסופו של דבר, צריך לזכור שאף מחנה – לא ההארד-ברקזיטרים, לא הברקזיטרים עם הסכם ולא הרימיינרים – לא מצליח להגיע לרוב מוחלט, אלא נראה שזה יותר הולך לחלוקה לא לגמרי שווה, אבל קרוב. הציבור עדיין מפולג, וזה לא עומד להשתפר.