צילום: Ardfern, ויקיפדיה

אם צפיתם במקרה היום בסשן השבועי של שאלות לראשת הממשלה, בוודאי ראיתם שלמעט העיסוק של חברי פרלמנט רבים בברקזיט, נושא שחזר על עצמו היה חקירות של ותיקי הצבא ששירתו בצפון אירלנד. זה נושא שמעסיק את הפרלמנט ואת מערכת אכיפת החוק בזמן האחרון, ולכן כדאי להסביר מעט את הנושא הזה.

נתחיל עם קצת היסטוריה: מסוף שנות השישים ועד אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, צפון אירלנד סבלה ממה שזכה לכינוי “הצרות”, אותן מתקפות טרור זכורות וכואבות של השין פיין ה-IRA. על רקע הסכסוך בצפון אירלנד בין יוניוניסטים (תומכי הממלכה המאוחדת) ללאומנים (תומכים באיחוד עם הרפובליקה האירית), הצבא הבריטי הוכנס לשם על מנת לשמור על הסדר. הצבא לא היה חף מפגיעה בחפים מפשע, כשהדוגמה הבולטת ביותר היא יום ראשון העקוב מדם ב-1972, במסגרתו ירו צנחנים בריטיים בקתולים לא חמושים בעיר דרי (או לונדונדרי, תלוי איזו קבוצה בצפון אירלנד בא לכם לעצבן). התקופה האלימה הזו הסתיימה ב-1998, עם חתימת הסכם יום שישי הטוב. הצרות לא הסתיימו לחלוטין, ורק בחודש שעבר ארגון לאומני הביא לרציחתה של עיתונאית בצפון אירלנד, אבל המציאות היום הרבה פחות אלימה מאשר לפני שלושים שנה.

על רקע אותם מעשי אלימות של הצבא הבריטי, 21 שנים אחרי שהצרות הסתיימו רשמית ו-47 שנים אחרי יום ראשון העקוב מדם, במרץ השנה הודיעה התביעה הציבורית של צפון אירלנד, שקיימות מספיק ראיות להעמיד את אחד החיילים שלקחו חלק באירועים לדין באשמת רצח, חייל שמטעמי צנזורה נקרא F. נכון לעכשיו, שישה מוותיקי הצבא הבריטי ששירתו בצפון אירלנד עומדים מול אישומים שונים לגבי מעשי הרג שביצעו. עם זאת, יש לציין, לא כל החיילים הנחקרים מואשמים ברצח.

הדבר הוביל לקריאה להגן על אותם ותיקי צבא ששירתו בצפון אירלנד. חבר הפרלמנט השמרני ג’וני מרסר, וטרן בעצמו (אך שירת באפגניסטן ולא בצפון אירלנד), הודיע שלא יתמוך בממשלה עד שזו תגן על הווטרנים. על עצומה בנושא חתמו לא פחות מ-146,000 בני אדם. זו, הביאה בתורה לדיון בבית הנבחרים בנושא, שהתקיים מוקדם יותר השבוע. חבר הפרלמנט דמיין מור (שמרן), טען שלא ייתכן שחיילים יחיו בפחד מפני חקירות גם עשורים אחרי. אליו הצטרף גם חברי הפרלמנט מטעם הלייבור, לוק פולארד ורות’ סמית’, שטענו שאותם וטרנים נבגדו על-ידי הממשלה. הדבר לא סוכם רק בעצומות ודיונים בפרלמנט, אלא גם בהפגנות ציבוריות.

ג'וני מרסר
מורד בממשלה. ג’וני מרסר (צילום: כריס מקאנדרו)

בשבוע שעבר, משרד ההגנה יזם חקיקה שתעניק הגנה משפטית חזקה יותר לחיילים ששירתו באזורי לחימה מעבר לים לפני עשר שנים ויותר. הכוונה היא בעיקר לאפגניסטן ולעיראק. שרת ההגנה, פני מורדונט, ביקשה להרחיב את ההגנה הזו גם למשרתים בצפון אירלנד. ת’רזה מיי בלמה את ההצעה, ולפי מכתב שהודלף נטען שיש להתייחס לחיילים ולפורשי הצבא באופן שוויוני, ולא לתת להם יחס מועדף. בסשן השאלות לראשת הממשלה היום, מיי אמרה שדורשים ממנה להעביר חוק שיחון לא רק חיילים אלא גם טרוריסטים, ושלזה היא לא מוכנה. באותו סשן נטען גם שאנשי השין פיין וה-IRA קיבלו חנינה בשנות התשעים, אך מיי טענה שמי שהיו מעורבים בפעולות טרור לא זכו לה.

אבל למה באמת הממשלה עושה את זה? אחת הטענות היא, כמובן, שזה פוליטי. המשרד לענייני צפון אירלנד לא מקדם חקירות של אנשי צבא בלבד, אלא של מעשי הרג רבים בתקופת הצרות שבוצעו על-ידי כל הצדדים. התביעה הציבורית של צפון אירלנד טוענת שמאז 2011, הוגשו כתבי אישום בהקשר הזה נגד 13 לאומנים, שמונה יוניוניסטים וחמישה חיילים. כלומר, מי שבאמת אוכל חצץ מהסיפור הזה (ביחס לאחרים) זו מפלגת השין פיין הלאומנית. מי שמחזיקה את ממשלת המיעוט של מיי מבחוץ היא מפלגת ה-DUP היוניוניסטית, יריבתה העיקרית של השין פיין בצפון אירלנד. המפלגה רואה הזדמנות לתקוע עוד קצת מקלות לשין פיין, ולכן מעודדת את המשך החקירות, גם אם זה אומר שהם יכללו חקירת חיילים. כאמור, בלי תמיכת ה-DUP, ג’רמי קורבין יכול להפיל את הממשלה בקלות, ולכן מיי מתפשרת על העניין.

כמובן, לא הכל פוליטיקה מפלגתית נטו. צריך לזכור שתקופת הצרות כללה לא מעט הרוגים שלא ביקשו לקחת חלק בסכסוך, ושהם אזרחי בריטניה לכל דבר ועניין. יש לא מעט קבוצות של קורבנות ומשפחותיהם, שמעוניינות לראות את מי שהביאו להרג אהוביהם מגיעים לבית המשפט. כן, גם אם מדובר בחיילים. לכן, לא מדובר פה רק בלקונה בחוק שמנוצלת על-ידי גורמים מסוימים, אלא גם באנשים שרוצים איזושהי סגירת מעגל לגבי הפגיעה בהם או במשפחתם. לכן, אפשר לצפות שהוויכוח לגבי השאלה אם להעמיד או להעמיד את החיילים לדין עוד יימשך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *