צילום: Chatham House, London
אחרי שהסכם היציאה של ת’רזה מיי נפל בפרלמנט בפעם הראשונה, היא קיימה פגישות עם כל המפלגות בפרלמנט כדי לנסות לראות מה ניתן להכניס להסכם כדי שיהיה מקובל יותר. תועלתן של אותן פגישות מוטלת בספק, בהתחשב בעובדה שמאז ההסכם הספיק ליפול עוד פעמיים. אחרי התבוסה השלישית, מיי הלכה לכיוון של משא ומתן עם הלייבור על רוח ההסכם, כדי להגיע למשהו שיש לו סיכוי לעבור בפרלמנט. אתמול (ו’), אחרי שישה שבועות של שיחות, ג’רמי קורבין הודיע למיי על סיומן. זה לא שלמישהו הייתה תקווה מלכתחילה שייצא מזה משהו, ועדיין זה היה אחד הסיכויים האחרונים של מיי להעביר הסכם.
המכתב של קורבין למיי היה מאוד מנומס ולא תוקפני. לדבריו השיחות היו פוריות, עם רצון טוב ונכונות של צוותי המו”מ משני הצדדים להגיע לעמק השווה. עם זאת, לדבריו, בעוד שבאספקטים מסוימים אכן הצליחו לגשר על הפערים, בנושאים אחרים אי ההסכמות היו גדולות מדי. על כך, הוא הוסיף, חוסר היציבות של הממשלה והעובדה שמיי עומדת בפני סיום תפקידה הביאו לכך שאין ערובה שכל פשרה שלא תושג אכן תמומש על-ידי ראש/ת הממשלה הבא/ה, או אפילו תעבור בפרלמנט.* לסיום, כתב, מפלגת הלייבור תבחן את ההצעה להסכם יציאה שמיי מתכוונת להביא לפרלמנט בתחילת יוני ותשקול הצבעה בעד מה שיוציא את בריטניה מהמבוי הסתום, אבל שאם לא יהיו בהסכם שינויים של ממש המפלגה תצביע נגדו.
בדבריו לתקשורת, קורבין היה מנומס הרבה פחות. הוא טען שמה שהוביל לקריסת השיחות היה שהממשלה סירבה לשנות את גישתה ביחס להישארות באיחוד המכסים של האיחוד האירופי, בה הלייבור תומכת, ושהמפלגה שלה מפוצלת מדי בין העמדה שלה לבין העמדות של ההארד-ברקזיטרים. מיי, מצדה, טענה שזה נובע מכך שהלייבור מפוצלים מדי על השאלה האם להוציא לפועל את ברקזיט או ללכת למשאל עם שני שעשוי לבטל את הברקזיט. בשתי הטענות יש אמת: העובדה ששתי המפלגות הגדולות מפוצלות על נושא הברקזיט, כי עד משאל העם של 2016 האיחוד האירופי, עבור רוב האנשים, לא היווה איזה אישיו להצביע או לא להצביע עליו. עכשיו, הן לא מסוגלות למצוא פשרה בתוך עצמן, אבל כבר מנסות להגיע לפשרות עם מפלגות אחרות.
בכל מקרה, נשאלת השאלה מה קורה עכשיו. ובכן, כרגע נראה שאם קודם סנריו בו מיי מצליחה להעביר איזשהו הסכם יציאה היה נראה קלוש, הוא הצליח להתכווץ אפילו יותר. הרי מיי ככל הנראה לא הולכת להציע משהו שקורבין מסוגל להצביע לו, והמפלגה השמרנית קיבלה תמריץ להצביע נגד ההסכם כדי לזרז את התפטרותה של מיי מראשות הממשלה. לכן, אלא אם כן יקרה משהו יוצא דופן, אין באמת סיבה שההסכם יעבור (למרות שתמיד קיים הסיכוי שהבלתי צפוי יקרה). עם זאת, זה לא אומר שמיי לא הולכת לנסות.
לפי מסמך שהודלף לאינדיפנדנט, הממשלה מתכוונת לנסות בשבוע של ההצבעה על ההסכם גם הצבעה אינדיקטיבית ולא מחייבת על ארבע אפשרויות: יציאה עם הסכם, הקדמת הדדליין ליציאה ל-31 ביולי, הוצאה של משאל עם שני מכלל אפשרות ומתן חבילה של הטבות והגנה על עובדים כדי לאפשר לחברי הלייבור לתמוך בהסכם. זאת, בתקווה להבין טוב יותר מה ניתן להכניס להסכם כדי לקוות לרוב.
הרעיון הזה סובל משתי בעיות: הראשונה היא, כפי שצעק יו”ר בית הנבחרים ג’ון ברקו באחד הדיונים: “אנחנו לא רוצים עוד הצבעות אינדיקטיביות”. ניסו את זה כבר על מגוון פתרונות, אף אחד מהם לא זכה ברוב. אותו דבר קרה גם בסיבוב השני. אין שום סיבה להאמין שהפעם זה יעבוד או שבכלל ירצו לתת למיי אפילו לנסות. הסיבה השנייה היא שגם אם הצעה כלשהי תזכה לרוב, אנחנו מדברים על לו”ז מאוד קצר להכין הצעה להסכם. בבעיה הזו גם המסמך שהודלף מכיר. לכן, לא ברור מה בדיוק התכנית הזו אמורה להשיג מעבר לזה שמיי תוכל לטעון שוב אחרי הפסד שהפרלמנט יודע רק להגיד מה הוא לא רוצה. כמובן, ייתכן שההדלפה נועדה מראש רק לבחון את המים.
בכל מקרה, נראה בכלל מה יקרה עם מיי. בעקבות קריסת השיחות, חברי פרלמנט מהמפלגה השמרנית דורשים שמיי תתפטר כבר כעת, ולא תחכה להצבעה על ההסכם שלה כדי לקבוע תאריך. זה כמובן לא אומר שמיי אכן תלך הביתה כבר עכשיו, במיוחד אחרי שכבר הגיעה להבנות עם ועידת 1922, אבל העובדה שהיציבות שלה רק מתערערת עם כל יום שעובר לא בדיוק צופה לה טובות.
אגב, גם על קורבין יש כעת לחצים: רימיינרים בלייבור דורשים שבעקבות קריסת השיחות, קורבין יכיר בכך שהאופציה היחידה שנותרה היא משאל עם שני. זה, כמובן, לא מדויק, שכן המפלגה קבעה שלפני תמיכה במשאל עם שני, שתי אופציות צריכות לרדת מהשולחן. הראשונה, זו שטוענים שירדה, היא האפשרות של הלייבור להעביר הסכם ברקזיט משלה. השנייה היא, שהלייבור לא תצליח לכפות בחירות כלליות. בהתחשב בעובדה שעוד מעט המפלגה השמרנית הולכת להחליף ראש/ה, ההזדמנות להביא לבחירות כלליות הולכת בקרוב להיות יותר סבירה. לכן, קורבין יוכל לטעון, ובצדק, שיש עוד זמן לפני שקובעים שלא נותרה בררה אלא לתמוך במשאל עם נוסף. אבל זה, כמובן, לא ירגיע את הלחצים במפלגה.
בכל מקרה, כישלון השיחות הופך את האופציה של יציאה עם הסכם לפחות סבירה, ומעלה את הסבירות לכך שאחת מאופציות הקצה תתרחש: או יציאה ללא הסכם, או ביטול הברקזיט. נחכה ונראה.
*כמובן, צריך לזכור, שעם כל הכבוד לשיחות ולפשרות בין השמרנים ללייבור, יש עוד גורם שצריך להסכים להסכם, וזה האיחוד האירופי. אף אחד לא מבטיח שגם אם הייתה מושגת פשרה, האיחוד היה מקבל אותה.